עד זה לא מכבר סברתי, אולי כמו אחרים, כי דיונים בנושאי ציבור המשודרים אצלנו, מתנהלים תוך התעלמות מכללי נימוס בסיסיים. התופעה ידועה: כמעט אין מתדיין שלא יתפרץ לדברי יריבו לדעה. לוקים אנו, ככלל, בקוצר רוח, בהעדר איפוק, גם בהתבטאויות המלמדות על חוסר חשיבה מקדימה לפני שפרצו להן המילים לחלל הציבורי.
אבל לא עוד: מתברר שאנו דווקא מנומסים ומתחשבים בזולת. על פיותינו מוכנים ומזומנים לשימוש מיידי כל כללי ההתנהגות הנאותים. שיא הנימוס ממש מזדקר לפנינו בימים אלה: ייתכן מאוד כי אנו מחזיקים בשיא העולמי של ההתנצלויות.
קוראי העיתונים כבר אינם יכולים לנחש איזו התנצלות יקראו בבוקרו של יום. אולי כבר הורגלו בהבעות ההתנצלות של ירון לונדון, והם אך ממתינים לבאה בתור. פרופ' זוהר קמפף, מומחה לתקשורת מהאוניברסיטה העברית, מזהה אותנו כמדינה של עולבים ונעלבים. אלה ימי אינפלציה בהבעות התנצלות. וכדרכה של אינפלציה, ככל שהיא מתרחבת, ערכם של מרכיביה, מטבע או התנצלות, צונח.
ירון לונדון הוא רק אחרון ברשימה הארוכה של המתנצלים, ואלה רק מתרבים, מעריך פרופ' זוהר. כמו רבים, גם אני לא הבינותי על מה ולמה התנצל לונדון על שכינה את הערבים "פראי אדם". הולמת את ההתנצלות שלו, וגם של רבים אחרים, אמירתו של בנג'מין ד'יזראלי, המדינאי הבריטי הדגול: "לעולם אל תתנצל על הבעת רגשותיך. כאשר אתה עושה כך, אתה מתנצל בפני האמת". פרופ' קמפף מעריך כי מי שדורש התנצלות, לא יאמין בכנותו של המתנצל. מדוע התנצלות לעיתים קרובות נראית כמי שמזייפת, אפילו מפרכסת את פני המציאות? צריך רק להתבונן סביב־סביב, להרחיק מבט אל השכנים שלנו. אין מה לפרט.
לונדון הביע התנצלות חסרת פשר, לפחות בעיניי. האם עקב כך נחסכה לו נקיטת צעד משמעתי על ידי מנהלי כאן 11? (גילוי נאות: אני ממועסקי הערוץ). איני בן שיח קרוב שלו, גם לאחר עשרות שנות היכרות. אבל אני מעז לנחש כי בעומק הלב, עומד לונדון מאחורי דבריו. באמת, האם עד כדי כך אפשר להתכחש למציאות? טחו עינינו מראות? הלוא הבעת ההתנצלות, שלו ושל אחרים ש"חטאו" על כי עברו על כללי התקינות הפוליטית, אינה יכולה לטשטש את המציאות.
כזכור, אהוד ברק התנצל בפני עדות המזרח על יחסה של מפלגתו. האם מילותיו טשטשו את תחושות האפליה שנשאו ואולי נושאים עדיין בקרבם בני עדות המזרח גם היום? ובכלל, לברק מגיע עוד עיטור: אלוף ההתנצלויות.
דומה שהגיעה העת להעניק לבוש מדעי, סטטיסטי, לסוגיה: עד כמה מאמינים ובוטחים אזרחים בכנותם של המתנצלים? אפשר לשער, ולשער בלבד, כי תוצאה של סקר מדעי רק תגרע, אם לא תכחיד לחלוטין, כל ייחוס של אמינות להתנצלות של פוליטיקאים. ואם כך הדבר, אם איננו בוטחים בכנותו של המתנצל, כי אז אולי יתחולל מהפך תרבותי: ישוחרר השימוש בכל אותן התבטאויות נחבאות שהועלמו מן השיח, עקב החשש פן יחרגו מגבולות התקינות הפוליטית. הכפשה מכלילה אינה כרוכה בענישת הדובר. אין מענישים באמת, כך לפי המציאות. לעומת זאת, חריגה מכללי התקינות הפוליטית היא ערובה כי יבוצע ב"עבריין" לינץ' ציבורי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו