קאטו הזקן, מבכירי הסנאטורים ברומא העתיקה, נהג לסיים את כל הנאומים שנשא בכל נושא שהוא, באותו משפט: Carthago delenda est, לאמור: "יש להרוס את קרתגו".
קרתגו היתה עיר־מדינה משגשגת וחזקה שבנו הפניקים בצפון אפריקה (בתוניסיה של היום). היא היתה המתחרה והיריבה הגדולה של רומא, והתעמתה עם האימפריה הרומית בשלוש מלחמות עקובות מדם, שנמשכו שנים ארוכות. בתקופות מסוימות אמנם איימה קרתגו על רומא. גדול מצביאי קרתגו, חניבעל, אף הצליח להשתלט על חלקים גדולים מספרד, חצה את ההרים המושלגים, הופיע בקרבת העיר רומא עם צבא של פילי מלחמה, והיה קרוב לכיבושה. בסופו של דבר, במלחמה השלישית, רומא אכן הרסה את קרתגו עד היסוד, והרחיקה את הסכנה האמיתית או המדומה מגבולותיה.
כיום נראה שזהו הפתרון היחיד לעימות של ישראל עם עזה. רצועת עזה אינה קרתגו; לא צריך להרוס אותה. אך יש להרוס את חמאס, Hamas delenda est.
זכות הקיום של חמאס מבוססת על התחייבות קנאית וקיצונית להילחם בישראל עד חורמה, ועד סופה והריסתה של מדינת היהודים. ברור למנהיגיו שהדבר לא יקרה ביום אחד ולא בשנה אחת. על כן, חמאס מסכים מדי פעם ל"הסדרה" כזו או אחרת, ואנחנו זוכים לחודשים או לשנים ספורות של שקט יחסי. אך המטרה הסופית של חמאס לא משתנה, והוא מחדש שוב ושוב את התקפותיו על ישראל.
למעשה, עומדות בפני חמאס שתי אפשרויות: האחת היא לוותר על המאבק המזוין נגד ישראל, כפי שעשה הפת"ח בשעתו, ולחפש יחד עימנו נוסחה של דו־קיום ואולי אף שלום. אבל אם יעשה כך, יאבד חמאס את ההצדקה לקיומו. האפשרות השנייה היא להמשיך במלחמת הדמים נגד ישראל, ולחדש שוב ושוב את ההתקפות - למרות ההסדרות למיניהן. דבר זה אינו מבשר טובות, לא לעזה ולא לישראל.
מנהיגינו ופרשנינו - וגם, יש להודות, רבים מאנשי הצבא - מסרבים לצאת למבצע נרחב לחיסול חמאס, מתוך חשש שהוא עלול לעלות בהרבה הרוגים. זה נכון. הדבר מחייב מלחמה קשה, שעבורה נשלם מחיר כבד. אולם אם יישאר המצב כפי שהוא היום, גם הוא יגבה מאיתנו שוב ושוב מחיר כבד מאוד.
המעגל השטני של הסדרות, התגרויות, הפצצות במאות ואלפי רקטות, ותגובות ישראליות דוגמת צוק איתן, עמוד ענן ועופרת יצוקה - יימשך כך שנים ארוכות. הוא יגרום גם כן אבדות כבדות, וישחק את כושר ההרתעה הישראלי. אומה גדולה ורבת עוצמה תיאלץ שוב ושוב להסתגר במקלטים, ולשים יהבה בכיפות ברזל ובשרביטי קסמים.
אם חמאס לא יהפוך עורו וינטוש את דרך הטרור - ואין סימנים שהוא מכוון לכך – על ישראל להשמידו במערכה נרחבת. אין פירוש הדבר להתיישב מחדש בעזה ככוח כיבוש. עלינו לתאם את אחרית המערכה עם מדינות ערב המתונות, שגם להן יש סיבות טובות לשאוף להיעלמות חמאס. אחרי חיסול חמאס (והג'יהאד האסלאמי שלצידו). יש להקים בעזה שלטון אזרחי, בפיקוח ותמיכה של מצרים ומדינות ערב המתונות. לישראל לא צריך להיות חלק בזה, חוץ מהסרת העיצומים וסיוע רב־היקף לתושבי עזה לחיות ברווחה, כבני אדם.
אולם על פי דרך ההתנהלות של הממשלה וההכרזות של הפוליטיקאים, דומה שנמשיך לחיות במצב הנוכחי, מסבב לסבב ומהסדרה להסדרה. תושבי עוטף עזה יפגינו ואנחנו נמגן אותם יותר, בעוד שחמאס ימשיך להמציא לנו מנהרות וצוללנים ובלונים ורחפנים ושריפות ומה עוד, ואנחנו נגמגם. כי צריך להיות ברור לכולנו, שכיום, כל עוד לא הפך חמאס עורו ואת חברבורותיו - אין פתרון אחר זולת Hamas delenda est.
פרופ' מיכאל בר־זהר הוא ח"כ לשעבר והביוגרף של דוד בן־גוריון
