אם אתם מתלבטים אם להצביע לרשימה המשותפת - עצה: אל. מספר המושבים שהרשימה המשותפת מקבלת נגרע מסך כלל המושבים שיש בכנסת.
רקע למי שלא מעורה בפוליטיקה ישראלית פנים־ערבית: ישנם שני קולות כרגע ברחוב הערבי: אחד קורא להחרמת הבחירות, מתוך ייאוש ואובדן אמון בנציגים; השני קורא להצביע בכל הכוח, לתת צ'אנס לייצוג ולנראות ערבית מקסימלית. עניין אחר היה הסירוב של הרשימה לחתום על הסכם עודפים עם המחנה הדמוקרטי. אמנם אני יכול להתחבר בקלות לסלידתם מאהוד ברק, ועדיין לא יכול שלא לראות כאן טהרנות. הרי המחנה הדמוקרטי היא כרגע המפלגה הציונית השמאלית ביותר.
אם תשאלו לדעתי, לאלו המתלבטים אם להצביע לרשימה המשותפת או לא להצביע בכלל, עדיף שלא תצביעו.
הרשימה המשותפת נוטה שלא להשתתף במשחק הדמוקרטי. הם לא ממליצים על ראשי ממשלות ולא מצטרפים לקואליציות. כל זאת, כאשר עדיין נדרשים לקואליציה 61 מושבים לפחות. הגישה הזאת - "להיכנס לכנסת אבל לא באמת" - היא צינית, ויורקת בפניו של המשחק הדמוקרטי בצורה נבזית. זאת, אפילו מבלי להיכנס לסיבות השחוקות הידועות נגד אותה מפלגה.
לכן תמוה בעיניי שנשמעים דברי חנופה ותחנונים דווקא מהצד היהודי השמאלי, שמאיץ באותם ערבים לצאת ולהצביע. והשאלה היא: למה? אם מצביעי הרשימה המשותפת מיואשים, תנו להם להיות מיואשים. אם הם מרגישים נבגדים לאחר שבחרו באותם אנשים שוב ושוב, שמתעקשים לשבת כקישוט במקום לעבוד בשבילם במקרה הטוב, ולנסר את יסודות המדינה שעליה הם יושבים - בעיה שלהם. הרי אין פואטי יותר מהצדק הזה: החלטת לפגוע בדמוקרטיה הישראלית והכרזת עליה חרם? עכשיו שב בצד ותסתכל איך זה הולך לחזור אליך.
העניינים לא מסתיימים כאן: ח"כ איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת, הצהיר כי לראשונה בהיסטוריה יהיו הערבים מוכנים להצטרף לממשלת שמאל־מרכז. ארשה לעצמי להטיל ספקות גדולים בהצהרה זו, שכן, אם לא היו מוכנים לחתום על הסכם עודפים עם המחנה הדמוקרטי, הם בכל זאת יהיו מוכנים לשבת איתם? ומה לגבי אנשי צבא כדוגמת בני גנץ ומשה יעלון?
המסיבה בקושי הצליחה להתרומם - וכבר ח"כ עאידה תומא־סלימאן הצהירה כי לא יישבו בשום תרחיש עם "ממשלת כיבוש", לדבריה. בכך, כנראה חשפה שההצהרה של ח"כ איימן עודה לא היתה כנה, או לחלופין שתיתקל במחסומים רבים.
עדיף לנו שבכנסת הבאה יהיו 120 מושבים. עדיף יהיה לכל הערבים המיואשים לחשב מסלול מחדש. מחקר שהתפרסם מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים ועמותת "סיכוי", מראה כי קרוב ל־50% מערביי ישראל רואים בטיפול בעניין האלימות במגזר כחשוב להם ביותר, וכי עניין "הכיבוש" חשוב ל־2.5% בלבד. בשורה התחתונה, ההשתתפות של המפלגות הערביות או האזרחים הערבים במשחק הדמוקרטי, גם אם היא רק ברמת ההצהרה, היא מסר של שלום. כדאי לנסות אותו פעם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו