"רחוב אבן גבירול מקביל לרחוב דיזנגוף, ורחוב דיזנגוף מקביל בחלקו לרחוב בן יהודה. כמו שלושה מיתרים, עזובים, ששרדו בנבל דוד". את הפסוקים היפים האלה של מאיר ויזלטיר שיננתי השבוע לילדים, עם צאתנו לנופשון ספונטני בתל אביב. נולדתי וגדלתי בין המיתרים הללו, ונדמה לי תמיד שמחצית מהלב הפיזי שלי עדיין משוטט בין כיכר המדינה לכיכר רבין. לכן כשחברה טובה סיפרה שהיא טסה לחו"ל ותשמח אם נסכים לשמור לה על הבית ועל הכלבה - שלושה מפלסים עם בריכה במרחק מונית שירות אחת מפארק הירקון - קפצנו על ההזמנה וכשכשנו בזנב.
החופש הגדול עבור נוער גוש עציון, שעימו נמנים ילדיי, התגלה השנה כמאתגר מהרגיל. האתגר מושת על האימהות, למעשה, ולא על הילדים, כי הם חושבים שהרצח של דביר שורק שקרה במסלול הג'וגינג הפופולרי שלנו הוא טרגדיה נדירה שלא תחזור עוד.
אז כחלק מהרגיעה בצפון העיר, שמנו לב שכל המקומות דומים זה לזה, בדרכם. בגינת הכלבים המשוחררים ישבנו עם מושא שמרטפותנו וגילינו שאופנת השמות אחידה. אם בעבר, שם של ילדה תל־אביבית התעכל לאט והגיע לגוש עציון אחרי חמש שנים, הרי עתה שומעים בגינות את אותם שמות בהבדלים קלים: בגן באפרת יש את דריה, ובפארק הירקון גבר במכנסיים קצרים מדי צועק "דריה" ורודף אחרי כלבה. שתיהן, אגב, במלרע. אישה במכנסיים קצרים מדי שאסור לי להגיד שהם קצרים מדי, רצה אחרי כלבה אחרת, שלומציון שמה. באפרת כבר לא קוראים ככה לילדות, אבל בקריית ארבע עוד אפשר למצוא כאלה. אצלנו נעצרים ברחוב ומביטים בהתרגשות על עגלה עם תינוק חדש, מחמיאים ליולדת ומתרשמים מהדמיון לאחים הגדולים. גם כאן נעצרים על יד יונקים ומתפעלים מהם, רק שמותר לשאול מה הגזע שלהם ואם הם מחוסנים בלי לגרום חילול השם.
בדרך לסרט בדיזנגוף, עלינו על קו 5 וגילינו שהחוק הישראלי חל גם מחוץ לשטחים. חבל, כי הילדים השאירו בבית את הרב־קו.
כל המקומות דומים לזה לזה, בדרכם. יום בתל אביב // צילום: יהושע יוסף
הנהג המזוקן - כמו אצלנו רק בלי כיפה - המליץ שנשלם דרך האפליקציה, אך כשסיימתי להתקין ולמלא פרטי אשראי התברר שאי אפשר להפעיל אותה בלי לסרוק את הכרטיס עצמו. הנהג הצדיק אמר: עזבו אתכם, סעו איתי לאן שצריך, קורה. הודיתי בהתרגשות וגם הילדים החמיאו לו שזה הטרמפ הכי שווה שהזדמן להם בזמן האחרון, וכמה נעים שלמרות יוקר המחיה אפשר להגיע ממקום למקום בחינם.
הפקק בכניסה לכביש המנהרות עלה בזיכרוננו כשראינו את שובל המכוניות שנדחק לחניון של הסנטר, אם כי ניכר שלמאבטחים בתל אביב חשוב יותר שתא המטען יהיה סטרילי, ובצומת מול "הבימה" אנשים נסים על נפשם מאימת האופניים החשמליים משל היו נפגעי חרדה בצומת הגוש.
את ההבדל התחלנו להרגיש כשהזמנו המבורגר לווילה. השליח הגיע, קבל מטבע של 10 אך בלי להתבלבל ביקש יותר. כשאנחנו מזמינים סושי מהמרכז המסחרי השליח מאושר כשאומרים לו תודה.
סיימנו לאכול ויצאנו לסיבוב עם ההולכת על ארבע. כדי להתמודד עם נזקי ההמבורגר חיפשנו כדורים נגד צרבת, והסופר־פארם הקרוב שוכן במרכז המסחרי שצמוד למגדלי "יו". שלטי ענק של חברת נדל"ן המתהדרת בשם "מולדת" - אבל בלועזית - חושפת נכסים נדירים במחיר משתלם. 109 מ"ר בקומה שלישית יכולים להיות שלנו תמורת 5 מיליון שקלים, שני חדרים בצפון של הצפון במחיר מציאה של 3.5 מיליון שקלים, ומי שרוצה פנטהאוז במגדל שמעלינו יצטרך לבוא לפגישה ולקבל הצעה. הגדולים התרשמו והתחילו לחשב כמה חדרים באלון שבות אפשר לרכוש במחיר של לופט בשיכון צמרת.
תראו, אמרתי לילדים. בשר טחון עם ביצה שקוראים לו קציצה כולם אוהבים, נכון? אבל המבורגר עם רוטב הבית מונח בניילון עם קרטון ושקית תואמת גורם לנו צרבת. ככה זה פה עם הקרקע. פעם עשינו מדורה על השטח הזה בין רמת גן לדרך נמיר. עכשיו משווקים אותו באריזה אחרת.
