נהוג לחשוב שיש ציבורים מוחלשים בשולי החברה הישראלית, שסובלים מבעיית ייצוג במוסדות הדמוקרטיים הישראליים. בדרך כלל מונים ברשימה זו את הערבים, יוצאי אתיופיה, החרדים, המזרחים וכן הלאה.
אבל האמת היא שיש ציבור גדול הרבה יותר שסובל מבעיית ייצוג. מגזר המונה קרוב למיליון בעלי זכות הצבעה, של ציבור פטריוטי, ציוני, משרת, תורם ויצרני גדול בישראל. הבעיה הזו מחמירה כפליים לנוכח העובדה שאתגר הייצוג שלו לא נובע מחוסר בנציגים בכנסת ובמוסדות רשמיים - אלא להיפך: יש לו נציגים רבים מאוד, אבל הנציגים הללו הם בעצם הבעיה.
מדובר כמובן בציבור המרכז־שמאל, שנאלץ לשלשל בבחירות האחרונות לקלפיות פתקים של העבודה או כחול לבן. אין דרך יפה לומר את זה, אבל חברים: מגיע לכם יותר.
ממה שפורסם עד כה בנוגע להדלפות מתוך רשימת כחול לבן, יש שתי אפשרויות בלבד: או שמישהו משקר בדיווח ב"ידיעות אחרונות" בטענה שח"כ מטעם יש עתיד נחשד בהדלפות, או שבני גנץ משקר. זהו מצב לא נעים עבור הציבור: או שמישהו משקר לקוראי העיתון, או שמישהו משקר למצביעי המפלגה. בהנחה שיש חפיפה בין קוראי ידיעות ומצביעי כחול לבן, אין מנוס מהמסקנה שכך או כך שיקרו להם. לא נעים.
זה לא חדש. תחקיר ה"בוטים" שפורסם ב"ידיעות אחרונות" וב"ניו יורק טיימס" במהלך הבחירות האחרונות, קודם באופן מסיבי על ידי אנשי כחול לבן בעתירות לבתי המשפט ולוועדת הבחירות. ה"תחקיר" התגלה כפארסה ענקית, כאשר ה"פרופילים המזויפים" ש"נחשפו" בו עלו אחד־אחד לתוכניות הרדיו של אראל סג"ל וינון מגל ונחשפו בשמותיהם האמיתיים. הביזיון נמשך בדיון ארוך בפני השופט מלצר בוועדת הבחירות. איש לא "ניהל רשת" או "תזמן ציוצים". הדבר היחיד שקרה הוא שמפלגה גדולה, יחד עם עיתון ארצי ובינלאומי ענק, ניהלו מסע השתקה ורדיפה של אנשים פרטיים בשל דעותיהם.
מניתוחי הקלפיות עולה כי מצביעי כחול לבן הגיעו בשיעורים גבוהים מאוד להצביע בבחירות אפריל - כ־80 אחוזי הצבעה בקלפיות המובהקות של המפלגה. זהו נתון גבוה, הרבה מעל הממוצע הארצי. הסיכוי שהם יופיעו שוב במספרים כאלה הוא נמוך מאוד. מבחינתם, בבחירה בין רע לרע, לא יכול לצאת שום דבר טוב. גם הם קלטו את הבלוף.
