בשבוע שעבר פורסם כי במסגרת התוכנית הרב־שנתית החדשה של צה"ל - "תנופה" - החליט הרמטכ"ל כוכבי לבטל אימונים עד סוף 2019 בעיקר עבור כוחות המילואים ויחידות חוד בזרוע היבשה. בתוך כך, בוטל גם "אבן הראשה" - תרגיל המלחמה השנתי של המטכ"ל המתקיים בשנים האחרונות ומכין את כוחות החזית והעורף לקראת מלחמה ומתקפת טילים. עוד פורסם כי כוכבי אף שוקל לסגור שתי אוגדות מילואים כדי לשפר את היכולות של היחידות הנותרות ולהתייעל תקציבית.
אלא שהבעיה אינה מחסור במשאבים אלא סדרי עדיפויות: עם כניסתו לתפקיד, החליט כוכבי להעביר מיליוני שקלים להשקעה ב"קטלניות" צה"ל, כלשונו, וכך נוצרו פערים במשאבים עבור התמרון והחוד המבצעי. מלחמת לבנון השנייה, שבשבוע שעבר מלאו 13 שנים לסיומה, הוכיחה את תחלואיו של תעדוף שגוי זה: לקראת 2006 מחק צה"ל מתרחישי הייחוס שלו את האפשרות כי מלחמה כלשהי תוכרע על ידי עוצבות משוריינות מתמרנות. תפיסה זו הניעה מהלכים שהביאו לסגירת חלק מיחידות המילואים, החלו דיונים על קיצור שירות החובה בצה"ל ואימוני צבא היבשה צומצמו עד כדי הפסקתם המוחלטת. חודשים מספר לאחר מכן הוטלו יחידות מילואים ללחימה לאחר שלא התאמנו כחמש שנים.
ככלל, מאז מלחמת שלום הגליל צומצמו משמעותית האימונים, הן בקרב חיילי הסדיר אך בעיקר בקרב חיילי המילואים. מאמצע שנות ה־80 של המאה ה־20 ועד 2017 חלה ירידה של 83 אחוזים בשימוש שעשה צה"ל בימי מילואים. הצמצום המשמעותי ביותר חל ב־2004, ותוצאותיו ניכרו היטב במלחמת לבנון השנייה. כחלק מלקחי המלחמה אמנם חלה עלייה משמעותית בגרף האימונים, אולם חוק המילואים מ־2008, שלפיו חיילי המערך ייקראו לשרת במצבי חירום, הכתיב תעסוקות מבצעיות מוגבלות. מגמת הצמצום המשיכה בזמן כהונתו של בני גנץ כרמטכ"ל, ואף באה לידי ביטוי במסגרת תר"ש "גדעון" שהוביל ממשיכו, גדי איזנקוט, ב־2015, ובמסגרתה תוכנן לקצץ את מערך המילואים ב־100 אלף חיילים.
השלכות ההחלטה לצמצם אימונים ולסגור אוגדות מילואים אינן צבאיות בלבד, אלא אף חברתיות. בראש ובראשונה עלול הדבר לפגום באמון שהחברה רוחשת לצבא, שעליו מושתתת הנכונות להקרבה, זאת בייחוד על רקע הסערה שחולל פרסום דו"ח בריק לפני כשנה באשר לכשירותו הרופפת של צה"ל לתרחישי חירום. יתרה מכך, ההחלטה עשויה גם לפגום במוטיבציה להתייצבות. עבור חיילי המילואים, האימונים והתעסוקות המבצעיות מחזקים את הלכידות החברתית, שהיא הבסיס העיקרי להתייצבות, מה גם שצמצום סד"כ המילואים מאשש את טענת אי השוויון בנטל מצד אלה שכן משרתים.
חיילי וקציני מילואים כבר שלחו מכתב חריף לרמטכ"ל כוכבי, ובו טענו כי קיצוץ ימי המילואים מחזיר את צה"ל לימים שלפני מלחמת לבנון השנייה, וקראו לו להפוך את ההחלטה על פיה. זאת ועוד, מעבר להעלאת הכשירות ליום פקודה, קיום אימונים מאפשר את בחינת הכשרתם ותפקודם של הלוחמים והמפקדים ברמות השונות תחת לחץ מבצעי.
אמנם מלחמת לבנון השנייה היתה הפעם האחרונה שבה בוצע תמרון יבשתי רחב באופן יחסי שכלל יחידות מילואים, זאת בעיקר עקב רתיעתם המסורתית של מקבלי ההחלטות מאז שנות ה־90 מהפעלת כוח יבשתי, מחשש לאבידות כבדות, וההתפתחויות הטכנולוגיות ששירתו רתיעה זו.
אלא שהתרחישים שבהם עוסקים בצה"ל בימים אלה כוללים מלחמה בכמה חזיתות - מצב המצריך הכרעה מהירה. חרף היעדר הנכונות להפעילו, צבא המילואים נותר מרכיב מרכזי ביכולות התמרון וההכרעה של צה"ל בחירום, וקיצוץ במערך המילואים פוגם בהן. בנוסף, בהיעדר סד"כ מספק והכשרה מתאימה עבור חיילי המילואים - במערכות טכנולוגיות מתקדמות אין די, שכן לקחי ההיסטוריה מלמדים שבאמצעות אש מנגד בלבד לא ניתן להכריע מלחמות.
פנינה שוקר היא חוקרת (מלגאית ניובאואר) במכון למחקרי ביטחון לאומי
