השבוע מציינים שנה לחקיקת חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי. המחלוקת על החוק, שהורגשה היטב בדיונים לקראת קבלתו ובפולמוס הציבורי סביבו, היתה צפויה להמשיך להסעיר את המערכת הפוליטית. מתנגדי החוק פנו לשופטי בג"ץ בדרישה לפסילתו, אבל הבחירות, מועדי א' ו־ב', דחו את הדיון למועד לא ידוע. בינתיים נדרשים השופטים בבתי המשפט בישראל לסוגיות הקשורות ביישום של עקרונות החוק במשפט היומיומי.
עד היום דנו שופטי הערכאות השונות ב־12 תיקים שבהם אחד הצדדים הסתמך בטענותיו על חוק הלאום. מעניין לראות שההסתמכות על סעיפי החוק היא רחבה וחוצת מגזרים, ונדמה שכל אזרח שנפגע רואה בחוק הלאום כתובת לשמירה על זכויותיו.
כך למשל, בתיקים אחדים שפורסמו עד כה, טענו התובעים על זכותם לקבל שירות ממשלתי בשפה הערבית, משום שחוק הלאום מעגן את השפה הערבית במעמדה הנוכחי. במקרה אחד, תובע טען כי מסמך שנמסר לו היה כתוב בעברית, ולא הוסברה לו כהלכה כוונת המסמך בשפה הערבית; השופט קיבל את הטענה. במקרה אחר תובע דרש להגיש מסמכים לבית המשפט בשפה הערבית, או שבית המשפט ימנה מתורגמן על חשבון המדינה, וכאן נפסק כי הדבר אינו יעיל למערכת או שאין חובה חוקית כזו, גם לא לפי חוק הלאום. בתביעת נזיקין פרטית טען תובע לפציעה, משום שלא הותקנו שלטי אזהרה בשפה הערבית בבית העסק, וטענתו התקבלה.
בערעורים על הסגרה למדינה זרה, טענו המערערים כי חוק הלאום מטיל חובה על המדינה להבטיח את שלומם של אזרחי ישראל הנתונים בצרה ובשבייה, ולכן החוק מגן עליהם בעניין זה. השופטים דחו טענה זו מכל וכל מתוך פרשנות תכליתית של חוק הלאום, שבוודאי המחוקק לא התכוון להפוך את מדינת ישראל למדינת מקלט לעבריינים, וכי חוק ההסגרה נותן מענה מספק. כך גם נדחתה טענה של חברת ספנות, שעל המדינה לבטח את נוסעיה על פי אותו סעיף של הבטחת שלומם של אזרחיה. אלא שכאן השופטים תהו עד כמה תיירים ישראלים המפליגים להנאתם הם "נתונים בצרה ובשבייה".
שימוש אחר מרתק בחוק הלאום נעשה בתיקים של נפגעי טרור. בשלושה מקרים שונים קבע השופט דרורי כי מדינת ישראל מחויבת להבטחת שלומם של אזרחיה על פי חוק הלאום, ומשכשלה לעשות כן, היא מחויבת לסייע לתובעים לקבל את מרבית הפיצויים האפשריים, למשל באמצעות מסירת מידע חסוי, הטלת פיצויים עונשיים על הרש"פ או ניהול המשפט בבית משפט ישראלי.
שנה לחוק הלאום, דומה שמגזרים שונים מנסים לפרש אותו לטובתם, כמו בכל מקרה שמתנהל בבתי המשפט. השופטים מצידם נדרשים ליצירתיות שיפוטית מיוחדת: מחד, החוק עומד בפני דיון בבג"ץ, ושופטים רבים אינם רוצים לקבוע מסמרות בעניינו. מאידך, מפסקי הדין עולה כי החוק נותן בהם קריאת כיוון ומצפן מוסרי, בין אם השופטים מקבלים את טענת התובע ובין אם לא. קריאת הכיוון הזו אינה נשמעת בחלל ריק. לרשות השופטים עומדים שיטת משפט מובנית וחוקי יסוד אחרים, אך לצידם התווסף לפני שנה חוק יסוד חדש, המשמיע קול לאומי־ציוני בבתי המשפט ומאזן בין הזכויות השונות.
עינת קורמן היא סמנכ"לית הפורום המשפטי למען ישראל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו