כשתזמורת הצבא האוקראיני ניגנה את "התקווה", הפנמתי שמדובר ברגע בעל משמעות היסטורית. תחושה דומה ליוותה אותי כאשר חיילי הצבא הרוסי עמדו דום בעת מסירת עצמות החייל זכריה באומל הי"ד.
הטקס אתמול בגיא ההריגה בבאבי יאר, בנוכחות נשיא אוקראינה היהודי וולודימיר זלנסקי ובנימין נתניהו, העניק הזדמנות להתעלות לכמה דקות מעל הדכדוך, קטנות המוחין והאוטו־אנטישמיות המאפיינים את מערכת הבחירות ההזויה, מערכה שפוליטיקאים, בשיתוף פעולה עם כלי תקשורת מגויסים, עוסקים בזוטות ולא במהות. היו אלה רגעים מיוחדים שאפשרו להרים את הראש בגאווה, לזכור היכן היינו ולאן הגענו.
50 אלף יהודים נרצחו והושלכו אל תוככי אדמת באבי יאר. הנאצים ומשתפי הפעולה איתם היו משוכנעים שלאחר הפעלת מערך החיסול ההמוני שהקימו לא יישארו עוד יהודים. הכוונה היתה לפתור באופן סופי את " בעיית היהודים". שורדי שואה שיצאו מהתופת לא היו בטוחים שעדיין נותרו יהודים בעולם. בליל הסדר האחרון בגטו ורשה, ילדים שנותרו חיים שרו את "מה נשתנה" מתוך שכנוע עמוק שזו הפעם האחרונה שילדים יהודים יוכלו לקרוא קטעים מתוך ההגדה של פסח.
המשורר יבגני יבטושנקו פתח את הפואמה "באבי יאר" במילים: "על באבי יאר אין יד ואין מצבת/ ערוץ תלול - כדמות גולל על קבר/ אני אחוז אימה/ היום זקנתי כמו לו אני העם היהודי עצמו".
עם שלם שעל פי תוכנית שטנית היה אמור להיעלם ללא זכר, ללא קבר וללא שארית.
מתוך האפר, האש והאימה, קמו שרידי חרב מתוך הקברים והחלו שוב לנוע, ממש כמו בחזון העצמות היבשות בנבואתו המצמררת של הנביא יחזקאל. שלוש שנים לאחר שואה נוראה קמה מדינת ישראל. מדינה קטנה בשולי המזרח התיכון, שמאז הקמתה נאלצת לשלם מחיר כבד על זכותה לחיות בביטחון ובשלום. מי היה יכול לחלום שיום יבוא וישראל הקטנה תהיה מעצמה עולמית, מושא קנאה למדינות רבות בעולם.
כל צר ואויב, קרוב ורחוק, יודע שכל יד שתונף על יהודים תיגדע. לעולם יהודים לא יכרעו עוד ברך אל מול מבקשי רעתם. אחרי אלפי שנות גלות, יש ליהודים צבא ויכולת להגן על עצמם מבלי צורך בחסדי זרים. מדינות ערב הפנימו זאת היטב, העזתים והאיראנים יבינו גם הם במוקדם או במוקדם יותר את משמעות צוואת נספי השואה ולוחמי המחתרות וצה"ל "לעולם לא עוד".
בפני ישראל ניצבים אתגרים בתחומים מגוונים. הגיע אולי הזמן, שגם במערכת הבחירות ההזויה שנכפתה עלינו על ידי אביגדור ליברמן, שממוקדת כולה בשנאה מזוקקת, יתחילו לעסוק בענייני מהות ולא בשנאת חינם, בחפרפרות, בארזי השלכת, בכחול איתן ובריגול עסקי. מותר לפוליטיקאים לייחס קצת כבוד לאינטליגנציה של בני העם העתיק שחזר הביתה לבנות ולהיבנות. אין לנו ארץ אחרת - נשמור עליה למען עוד דורות רבים שיבואו אחרינו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו