הבטחות בחירות הן עסק מייגע. אנחנו בדרך כלל מתלוננים שההבטחות הנהדרות לא באמת יקוימו ("הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים"), אבל הדגש שלנו צריך להיות אחר: דווקא על הבטחות שהסכנה הטמונה בהן היא שאפשר לקיים אותן.
ניקח לדוגמה את הבטחות הבחירות של כחול לבן בתחום החינוך. המצע הקצר באתר המפלגה מלא במלל החלול האופייני לז'אנר, כמו "קידום מערכת חינוך איכותית וייחודית לכל יישוב ומגזר" או "שיפור דרמטי במעמד המורים והמנהלים" (איך?). אבל לפחות סעיף אחד שם הוא בעל תוכן ממשי, וזו בדיוק הבעיה: "הרחבת מערכת חינוך חינם - מגיל לידה ועד לסיום תואר ראשון".
מה יכול להיות רע בחינוך חינם מגיל לידה? ובכן, כידוע, אין ארוחות חינם. כשאומרים "חינם" הכוונה היא "על חשבון אחרים". אבל האחרים האלה הם אזרחי המדינה בעצמם, שאולי אין להם כל כך הרבה ילדים בגיל המתאים, אבל הם משלמי המסים. מדובר בעיקר במעמד הביניים, שבאופן פרדוקסלי מפלגת כחול לבן מסמנת כקהל היעד המרכזי. האם אינם מבינים שהם בעצם קוראים להגדיל עוד יותר את הנטל הכבד על מעמד הביניים?
מטרידה עוד יותר ההנחה העומדת בבסיס ההבטחה לחינוך חינם מגיל לידה, ולפיה ההורים אינם בהכרח המטפלים הטובים ביותר לתינוקות ולפעוטות, ושאולי בכלל עדיף שכבר מגיל לידה תינוק יתנתק מהוריו ויעבור למסגרת טיפולית למשך רוב שעות היום. האומנם זה האידיאל שיש לעודד, תינוקות הנפגשים עם ההורים בשעות הערב, ועוד עשר דקות בבוקר?
התפיסה הזאת מנוגדת לא רק למה שכמעט כל אם טרייה מרגישה בחושיה, כשהיא נפרדת מהתינוק הקטן שהיא מפקידה במעון, אלא גם לגוף ענק של מחקרים: נוכחות האם במהלך שנותיו הראשונות של ילד היא קריטית להתפתחותו. מחקרים הראו שילדים המבלים שעות רבות במעון נוטים יותר להראות התנהגות בעייתית חברתית כמו תוקפנות, הרגלי עבודה גרועים יותר ונטייה לקחת סיכונים, לאורך שנות הילדות אל תוך הבגרות.
מחקרים שנערכו על תוכניות ממשלתיות לחינוך לגיל הרך הראו שהן לא תרמו כלל מבחינה לימודית, אך כן גרמו לפגיעות רגשיות מסוימות. במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת "American Economic Journal" עלה כי לתוכנית חינוך מגיל אפס שיושמה בקוויבק ב־1997 היו השלכות שליליות לא רק בגילי הילדות אלא גם אל תוך הבגרות, כשילדים שעברו בתוכנית הזאת נטו לבריאות לקויה יותר ואף לנטייה רבה יותר לפשע.
גם הישראלים מבינים את זה. אף על פי שמשפחות רבות חשות בכורח הכלכלי לשלוח את הילד כבר בגיל קטן למסגרות חיצוניות, ואין להתכחש לרצונן של נשים לפתח קריירה ולעבוד במשרה מלאה גם כשיש להן ילד קטן בבית, סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2009 העלה ש־70 אחוזים מהציבור מסכימים עם האמירה כי "לעיתים קרובות ילדים קטנים סובלים כאשר האם עובדת".
סבסוד של מסגרות טיפול לילדים מגיל אפס יגרום אפוא לעידוד כפול של מעגל הילדים המטופלים בידי אחרים: מצד אחד, מחיר אפסי ימריץ יותר הורים לשלוח את התינוקות שלהם למסגרות; מצד שני, הוא יגדיל את נטל המס, ובכך יאלץ יותר הורים לילדים קטנים, ובעיקר נשים, לעבוד במשרה מלאה במקום להיות עם ילדיהן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו