היו אלו שנתיים קשות לארגוני הסיוע ההומניטרי הגדולים, שעשו הכל כדי לשמור על ההילה העוטפת אותם. שורה של ארגונים ברחבי העולם עמדו בזה אחר זה מול האשמות קשות בדבר הטרדות מיניות, התעמרות בעובדים וניצול הכספים שנועדו לסיוע. והנה, שלשום נחשף כי דו"ח סודי שחיברה ועדת האתיקה של האו"ם ממליץ על הדחת צמרת סוכנות אונר"א הידועה לשמצה, בגין "שימוש לרעה בסמכותם לטובתם האישית, דיכוי התנגדות לגיטימית מבית והשגת מטרות אישיות בדרכים לא ראויות", זאת לצד ניצול הכסף שהגיע למטרות סיוע הומניטרי.
במשך עשורים בנתה לעצמה תעשיית זכויות האדם והסיוע ההומניטרי הילה, שבמהרה הפכה לחומת מגן נגד כל ביקורת מבית ומחוץ. הבכירים בארגונים אלו נחשבו באופן אוטומטי למלאכים, וכל מי שהעז לבקר את הארגונים הבינלאומיים הגדולים דוגמת אמנסטי ו־Human Rights Watch או קרא לרפורמות בסוכנויות האו"ם, נתפס כמשוגע שכל מטרתו היא פגיעה באלה הנזקקים לסיוע.
אך החסינות שממנה נהנו גופים אלו התבררה במהרה כהרסנית דווקא כלפי זכויות האדם. אנשי מקצוע הוחלפו בפעילים פוליטיים קיצוניים, פרויקטים לקידום זכויות וסיוע הומרו לקמפיינים תקשורתיים, אוכלוסיות שלמות הודרו מהמיקוד של ארגונים אלו והתפיסה של זכויות אדם כערך אוניברסלי התמוססה במהרה אל תוך אינטרסים פוליטיים.
לפני שנה נחשף כי אוקספם, אחד מארגוני הסיוע הגדולים בעולם, חיבר דו"ח פנימי סודי המתעד כיצד בכירים בארגון ניצלו את מעמדם להפעלת רשת זנות של קטינות ניצולות רעידת האדמה בהאיטי ובמקומות נוספים. הדו"ח הוסתר מהממשלות המממנות את הארגון, ואותם בכירים פוטרו בחשאי כדי לא לפגוע בשמו הטוב של הארגון. אוקספם, אגב, היה נחרץ מאוד בשימוש במילים מוסר וזכויות אדם בעת שהוביל את קמפיין החרם נגד חברת סודהסטרים הישראלית, והדף כל ביקורת תוך שימוש במושגים אלה.
אמנסטי, אותו גוף שסירב לטפל בבעיית האנטישמיות באירופה ולוקה באובססיה קשה נגד ישראל, נמצא כיום במרכז פרשה חמורה של התעללות בעובדים, עד כי שניים מהם שמו קץ לחייהם. גם במקרה הזה, כמו במקרים של אונר"א ואוקספם, התנהלה הבדיקה באופן סודי ורחוק מעיני התורמים והציבור שהם אמורים לשרת כדי לא לפגוע במוניטין של הארגון.
חוסר אחריות, חוסר שקיפות והעדר פיקוח נפוצים בתעשיית זכויות האדם והסיוע הבינלאומי, שרבים משחקניה נטשו מזמן את העקרונות של ניטרליות, קידום ערכים אוניברסליים ועצמאות מאינטרסים פוליטיים. המקרים של אונר"א, אוקספם, אמנסטי ורבים אחרים מחזקים את הטענה כי בארגונים אלה האידיאולוגיה מנצחת את המוסר, הניהול התקין והערכים שהתחייבו לקדם.
בעת כתיבת שורות אלה, מתקבלים דיווחים על החלטת ממשלת שווייץ להשהות את המימון לאונר"א. מה שאנטישמיות, תמיכה בטרור וחינוך לשנאה לא עשו, עשתה פרשה אחת על מחדל ניהולי ותקציבי.
אותה תופעה קיימת גם בצד שתורם לארגונים אלה, במיוחד במערכות מימון של ממשלות זרות. הכסף צבוע באינטרסים, ולא תמיד אפשר לדעת איך התקבלה ההחלטה לממן ארגון זה או אחר, או להמשיך להעניק לו מימון למרות השערוריות.
צריך לזכור שארגוני זכויות אדם וסיוע הומניטרי הם ארגונים רגילים לכל דבר, והעובדים שם הם בני אדם לכל דבר. הם לאו דווקא מוסריים יותר, או פחות, מכל ארגון אחר הפועל למען הכלל. דווקא בגלל יומרתם להצטייר כמוסריים יותר מאחרים, יש צורך לבקר אותם ולהגן בכך על ערכי זכויות האדם מניצול פוליטי. הגופים הללו צריכים להיות שקופים ופותחים לביקורת, שכן אם הם הצליחו להסתיר פרשיות מין ושחיתות בסדר גודל כזה מממשלות ומציבורים שלמים, אפשר רק לחשוב מה הם יכולים להסתיר בהקשר של הסכסוך הערבי־ישראלי או בכל נושא אחר.
איתי ראובני הוא מנהל מחלקת תקשורת ויחסי חוץ במכון המחקר NGO Monitor
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו