ילד בן 12 מזמין חברים לקיים יחסי מין עם ילדה בת גילם. הם יודעים בדיוק מה צריך לעשות. הם לא מחפשים, מנסים, בודקים. ההתנהגות המינית שלהם לא תואמת בשום אופן את גילם הביולוגי.
לכל אדם בר דעת ברור שהם מחקים התנהגות שאליה נחשפו לפני כן, ושגרמה להם להאמין שכך זה צריך להיות, שזה בסדר, שהילדה נהנית. שסקס זה משהו קבוצתי שמתגאים בו ומצלמים ושולחים בווטסאפ.
אינספור מחקרים על חשיפת ילדים לפורנו מצביעים על כך שגיל הצפייה בפורנו יורד. מנתונים שהציג כבר לפני כמה שנים מכון חרוב, העוסק בילדים בסיכון ובילדים נפגעי עבירה, עלה שמחצית מבני הנוער בישראל דיווחו על חשיפה לפורנוגרפיה. במחקר שנערך בקרב בני 14-18 בצפון הארץ, נמצא שיותר מ־40 אחוזים מהם צופים בפורנו כמה פעמים בשבוע.
זאת מגמה עולמית. הפורנו הפך לזמין בעקבות חדירת האינטרנט כמעט לכל בית. ספקי הפורנו מגיעים לילדים דרך דואר זבל, פרסומות מוסוות; קליק אחד - והופ, אתה באתר שמציע סרטי סקס. הרבה ילדים מגיעים במקרה, אבל נשארים מתוך כוונה. העיקר שבתיכון ובצבא לא לוקחים בני נוער וחיילים להצגות שיש בהן טיפה עירום; הם הרי מעולם לא נחשפו לתמונות הקשות של חזה חשוף...
בזמן שזו המציאות בשטח, הממסד ממשיך להתעסק ב"צניעות". אורך המכנסיים של ילדות בבית הספר, גופייה - כן או לא, ספר שעוסק באהבה בין יהודייה לערבי, הפרדה מגדרית באירועים. "חינוך מיני" בכלים שפג תוקפם ביום שבו נולד גוגל.
המערכת מבולבלת, כך גם המורים וההורים. קשה להתמודד עם העובדה שלאתרים כמו "פורן האב" יש הרבה יותר השפעה על הילדים מאשר להם. פה ושם פועלים מיזמים דוגמת "מידע אמין על מין", המתמודד עם חינוך מיני בעידן הסלפי והמסכים. התוכנית מאושרת ע"י משרד החינוך, אבל היא תוכנית, לא מדיניות. וכמו כל תוכנית, היא תלוית תקשורת בין מבוגרים לילדים. זה בראש ובראשונה התפקיד של המערכת, וגם שלנו, כהורים. לדבר על סקס, ולדבר עוד. לא להתבייש או להתעלם. קשר בריא עם ילד זה לא לדבר רק על מה שכיף, אלא גם על מה שמביך.
חייבים להפסיק לקשור בין סממנים של צניעות לבין התנהגות מינית. אורך של שמלה לא מונע אונס. בזמן שמנהלים מודדים כמה סנטימטרים מעל הברך, התלמידים כבר נחשפו למה שנמצא מתחת לבגדים. אף ילדה בת אחת עשרה לא נאנסת בגלל ההתנהגות שלה - אבל יכול להיות שאפשר למנוע מקרים כאלה אם נשנה את ההתנהגות שלנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
