אחד הגורמים בשינויים ביצוא קשור להפרשי המטבע. בשנים האחרונות חלק גדול מהגידול הנומינלי ביצוא קשור להיחלשות השקל מול הדולר. כך, למשל, סחורה בשווי 4,000 שקלים עלתה ב־2015 כ־1,000 דולר וכיום היא עולה 1,130 דולר נומינלית. לכן, גם אם הלקוח ממשיך לקנות אותה סחורה, באותו מחיר, הוא ישלם יותר דולרים.
כלכלת ישראל חייבת להיבנות על יצוא - אין כל ברירה אחרת. המכירות של צרפת לגרמניה לא נספרות כיצוא, כי הן מחליפות אותו מטבע. ארה"ב סוחרת בעיקר בינה לבין עצמה, אבל ישראל היא מדינה מבודדת מבחינה גיאופוליטית, ומעולם לא הצליחה לקיים כלכלה מנותקת; היא גם לא יכולה. עוד קודם הקמת המדינה היה מסחר ער עם לבנון, מצרים וירדן.
אפילו לודז'יה רוטקס, לדוגמה, לא יכלה לבנות עצמה בעשורים הראשונים של המאה הקודמת על השוק המקומי בלבד. חברות מקומיות רבות עסקו במסחר עם המדינות השכנות, וגם ייצאו לאירופה. ישראל היא הראשונה שחשפה את התפוזים לשוק הרוסי, שלא הכיר את הפרי הזה קודם לכן. לאחרונה היצוא מישראל הופך להיות קשה יותר.
ערן גיא, יצרן עגבניות שרי מכמהין שברמת הנגב, מספר ל"ישראל היום" כי ב־2017 מרבית התוצרת שלו יועדה ליצוא, אך בשנה שעברה והשנה הוא לא ייצא יותר מ־15% מהתוצרת: "ברוסיה, שם היינו חזקים, אנחנו כבר לא יכולים להתחרות במגדלים ממרוקו, ובאירופה אנחנו לא יכולים להתחרות עם איטליה וספרד. עלויות כוח האדם פה גבוהות יותר מעלות העובדים הרומנים בספרד, למשל".
ישראל כבר לא יכולה להתחרות במכירת תפוזים, שהיו סמל היצוא הישראלי. על טקסטיל, מזון ומרבית מוצרי התעשייה כמעט אין מה לדבר. היתרון שעומד לנו כיום הוא החדשנות, בעיקר יצוא השירותים - תוכנה. בתחום הזה הפעילים מבקשים דבר אחד - אנא אל תעזרו לנו, רק אל תפריעו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו