בפרשה הזו עולה חשש כבד שבהנהלת בית החולים הממשלתי וולפסון ובהנהלת משרד הבריאות שכחו משבועת הרופא ומחובתם החוקית והאתית לפעול קודם כל למען החולים ולטובתם.
מה שעוד יותר חמור במקרה זה הוא שלא מדובר במניעים כספיים, מאחר שאלו חולים שדורשים את האישור לקבל תרופות מחוץ לסל, שאת המימון להם - בכל מקרה - בית החולים ומשרד הבריאות לא נותנים והוא ניתן על ידי הביטוחים הפרטיים, קופות החולים או מכיסו של החולה עצמו.
בית החולים מתבקש לתת את האישור רק לעצם מתן התרופות במחלקה האונקולוגית בבית החולים, לאחר שתרופות אלה הצליחו לבלום אצל החולים את המחלה באופן משמעותי, להאריך את חייהם ולמנוע סבל קשה.
למעשה, הנהלת בית החולים וולפסון, בראשותה של ד"ר ענת אנגל, פועלים פה כמו בעולם הפוך, במקום לשאת על כפיים את מנהל המחלקה ד"ר רונן ברנר, שפועל בהצלחה מרשימה ובאופן יוצא דופן למען חולי הסרטן בוולפסון - זאת לאחר שנלחם למען כל חולה וחולה, גם כאלה שרופאים בבתי חולים אחרים כבר נואשו מהם ואמרו שאין כל מזור למחלתם.
במקום לשבח את ד"ר ברנר ולהפוך את המחלקה שלו למרכז מצוינות בוולפסון, על רקע בעיות קשות בבית החולים ותדמית קשה וירודה ביותר בעיני הציבור והרופאים עצמם, עולה החשש שמנהלת בית החולים ושתי סגניותיה פועלות נגד מנהל המחלקה, וחמור הרבה יותר - נגד חולי הסרטן שבטיפולו, שמבחינתם הוא הרופא היחיד שמצליח לעזור להם. כך עולה מהתלונות שהועברו כעת למשרד הבריאות ולהסתדרות הרפואית.
לפני כחודש כתב יצחק עבדי, חולה סרטן, למנהלת בית החולים כי ד"ר ברנר "חושב עליי. הוא במעקב קבוע וצמוד, זמין לפניותיי ולשאלותיי וקשוב למצבי. הוא איתי במלחמתי במחלה, בודק אפשרויות שמתאימות למצבי ומפיח בי תקווה ותחושת ביטחון".
את התשובה למכתב מרגש זה קיבל אתמול החולה, כשסגנית מנהלת בית החולים סירבה לאשר לו את המשך הטיפול התרופתי שהוא מקבל כבר כשנה בהצלחה בבית החולים.
חמורה מכל היא התנהלות הנהלת משרד הבריאות, שבאופן שערורייתי נראה שהיא אדישה למאבק המיותר הזה ולא קוראת לסדר את מנהלת בית החולים ואת סגניותיה, כדי שיפסיקו להילחם בחולים ובד"ר ברנר ויפעלו - כפי שחובתם לעשות - לאפשר לחולי הסרטן לקבל טיפולים שמצילים את חייהם.
