מחאת יוצאי אתיופיה פרצה במציאות של משטרה ללא מפכ"ל במינוי קבע. זה שמונה חודשים מתפקד ניצב מוטי כהן כממלא מקום, והשר הממונה, גלעד ארדן, אינו יכול למנותו במינוי קבע בגלל ממשלת המעבר.
מציאות עגומה זו מעכבת גם מינויים של קציני משטרה בדרגות ביניים (סגני ניצבים וניצבי משנה), ומשליכה את המשטרה למעין אזור דמדומים ארגוני, דווקא בתקופה קריטית.
היעדר מפכ"ל קבוע משליך ראשית כל פנימה, לתוך הארגון, ומשדר תחושת זלזול וחוסר הערכה. אבל גם הציבור הרחב קולט את המסר. אמון הציבור במשטרה, נזכיר, נמצא בשפל המדרגה: רק כ־35 אחוזים מכלל הציבור בישראל מביעים אמון במשטרה, ובמגזרים מסוימים שיעור האמון נופל אל מתחת ל־20 אחוזים. על רקע זה יש להבין את יחסה למשטרה של קהילת יוצאי אתיופיה, כמו גם של מגזרים אחרים, כגון החרדים והערבים.
תחת המפכ"ל הקודם, רוני אלשיך, ולמרות התבטאויותיו שנתפסו כגזעניות ("מטבע הדברים שוטרים חושדים בהם יותר"), המשטרה היתה מודעת מאוד לדימויה הבעייתי, ומעוניינת לשנותו.
היא הנהיגה כמה תוכניות בניסיון לחזק את אמון הציבור ולהעלות את "הרגישות התרבותית והרב־תרבותיות" של השוטרים והקצינים, בדגש על שיטור בסביבה רב־תרבותית. הוקמה ועדת היגוי משותפת של המשטרה וקהילת יוצאי אתיופיה, לצד מינוי שוטרים מהעדה האתיופית כשוטרים קהילתיים.
דברים אלו תרמו עד לאחרונה לשיפור האמון של הקהילה במשטרה, אך ההישגים הצנועים הללו התרסקו בימים האחרונים לאחר אירוע הירי המצער, ומה שנתפס כשיטור יתר בקרב הקהילה ואלימות משטרתית כלפי חבריה.
בקרב רבים, במיוחד בקהילת יוצאי אתיופיה, השתררה התחושה שהמשטרה רואה באזרחים, או באזרחים מסוג מסוים, אויבים. אלימות משטרתית בהפגנות, כמו במחאות החרדים, תורמת לתחושה שמעמד האזרח וזכויותיו לא מקבלים את המשקל הראוי להם.
ייתכן שהדבר נובע מטשטוש הגבולות בין שיטור לביטחון בישראל, הגורם לזליגה של תפיסת עולם צבאית לתוך סביבה אזרחית. השוטרים הם החיילים; והאזרחים הם האויב.
מניעת זליגה כזו עמדה לנגד עיניהם של מייסדי יחידות משטרה מודרניות במדינות דמוקרטית, והביטוי הקיצוני ביותר הוא גישת המשטרה הבריטית, שם שוטרים אינם נושאים נשק אלא במצבים מיוחדים. תפקידה של המשטרה הוא לסייע לאזרחים, לספק תחושת ביטחון - לא לאיים.
מגמות אלו התהפכו ב־20 השנים האחרונות, עם מיליטריזציה גוברת של יחידות משטרה (בארה"ב על בסיס מלאים צבאיים), כולל נשק ארוך לשוטרים וציוד כבד כמו טנקים ונגמ"שים.
כתוצאה, אזרחים תופסים את המשטרה ככוח צבאי ולא ככוח שיטור. הפגנות תנועת Black Lives Matter ברחבי ארה"ב שיקפו, בין היתר, את האווירה הציבורית הנוצרת כתוצאה מכך.
זו סיבה נוספת שבגינה המשטרה חייבת מפכ"ל במינוי של קבע. למרות הבעייתיות של מינוי קבוע בממשלת המעבר, ראוי היה שהשר לביטחון פנים, גלעד ארדן, יפנה ליועמ"ש לקבל אישור חריג למינוי מפכ"ל קבוע, ורצוי מתוך שורות המשטרה ולא בהצנחה מצה"ל וממערכת הביטחון. מגיע לאזרחים ולמשטרה מפכ"ל שיוכל להוביל את הארגון בנבכי השינויים הארגוניים הרבים.
ד"ר מייק דהאן הוא מרצה במחלקה למינהל ומדיניות ציבורית במכללת ספיר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו