כאיש ציבור, אין לך קושי גדול יותר מאשר להיות "לשעבר". ראש ממשלה לשעבר, רמטכ"ל לשעבר, ראש מוסד לשעבר, ראש שב"כ לשעבר, שופט בית המשפט העליון לשעבר - והרשימה עוד מתארכת. אוי לאלה שתהילתם נמוגה לעת זקנתם, בדומה לעצים בשלכת. במיוחד כשמדובר באלה שתהילתם מזויפת, כאותם גלגלים מתנפחים המשייטים על פני המים, עד אשר הם מתרוקנים מאוויר ולא נותר מהם אלא זיכרון בר־חלוף.
כל מטפל מתחיל יודע כמה מורכב ומסובך נפשית להוריד את הידיים מההגה שבו אחזו לשעברים שנים רבות. כאלה שהחזיקו בידיהם עוצמה, קיבלו החלטות הנוגעות לחיי אדם וגם תרמו תרומה ממשית לחברה. לפתע מתברר להם שמכל פועלם אין אפילו פסקה קטנה לשבחם בספרי ההיסטוריה. מתוך זיכרון שררה גאה הם ממשיכים לתת עצות, להעניק פרשנות מלומדת לכאורה, כאילו מרוץ החיים והמדינה נעצרו בעת שפרשו מתפקידם. הם אינם מוכנים להשלים עם העובדה שאין להם המידע העדכני שיכול להעניק לדברים שלהם רצינות ואמינות.
רחמנות על אלה מהלשעברים, שתהילת עולמם חלפה ולא הותירה אפילו משקע דל. מותר ואפשר להתמלא חמלה על אלה שבחסות כלי תקשורת מוטים, מנסים לשמר זיכרונות מהעבר גם באמצעות פייק ברקים ורעמים, השמצות, התלהמות בוטה והטלת רפש.
מתברר שישנם בכירים, שנחשבו מנהיגים, המסתירים בתוכם קטנוניות, תאוות כבוד ובעיקר יצר נקם. אין נקמה קשה יותר מזו של פוליטיקאי שהורד מהבמה בבושת פנים, אם בבחירות ואם באולם בית המשפט. כאלה שסיימו את שליחותם הציבורית באי־כבוד, והשאירו אחריהם שובל ארוך של שנאות, רעש וצלצולים, ובעיקר תסכול ומדמנת לשון.
נדרשת לקיחת כדורים נגד בחילה כדי לשמוע הטפות מוסר בענייני טוהר מידות מכאלה שהורשעו בעבירות שחיתות חמורות, כולל קבלת מעטפות מזומנים, כמו גם מבכיר לשעבר שמסרב להסביר את נסיבות קבלת מיליוני שקלים מקרנות, ושזכות השתיקה של הכפופים לו שיחקה לטובתו.
במדינה מתוקנת ונאורה, ראש ממשלה שהורשע וישב בכלא מסתגר בביתו ומכה על חטא. מתרחק מהזירה הציבורית ומהתקשורת כמו מאש לוהטת. בישראל, שבה רבים מכלי התקשורת משרתים גם אינטרסים כלכליים ופוליטיים צרים, ראש ממשלה כזה מוזמן להתראיין, לזכות בפרסום לספר שכתב כ"בחור ישיבה", להשיא עצות ולחלק ציונים.
אתמול בבוקר, שלא בטובתי, שמעתי ראיון מתחסד ומתלקק שערך אחד השדרנים הוותיקים עם אהוד ברק. במשך דקות ארוכות המראיין אפשר לו תעמולת בחירות מתלהמת בלי הפרעה, בלי שאלות קשות ובהתעלם מזכות הציבור לקבל תשובות לכמה שאלות מטרידות. על רקע זה, צריך מידה רבה של חוש הומור כדי לטעון שכלי התקשורת הם כלבי השמירה על הדמוקרטיה. מבחינתם, קידומו של ברק הוא הגנה על הדמוקרטיה, שהרי הוא עומד שוב בראש מפלגה חדשה, שכותרתה דמוקרטיה. למשמע הראיון נדמה היה שהמראיין מזהה את חמורו של משיח מתקרב, ובני העיר, כך על פי ניטשה, אמורים לזעוק "הושיעה נא".
בקרוב שוב נשמע על תחייה מחודשת של ציפי לבני, המחנה הציוני ולשעברים נוספים. מי אמר שאין שמאל משיחים?!
