אתמול בשעה 16:20 חניתי בכניסה למשפחתון שבו מבלים את שני ילדיי את יומם בשנתיים האחרונות. כשהוצאתי את הטלפון הנייד מהכיס, ראיתי כמאתיים הודעות משלל קבוצות הוואטסאפ ועוד כעשרה "פושים" של אתרי חדשות.
הסרטונים של המטפלת המתעללת מראש העין פורסמו.
ידעתי שאסור לי להסתכל על הוידאו, רק מהתמונות שפורסמו התחלתי לבכות. נכנסתי לפייסבוק וראיתי שהורי הילדים אף מבקשים לא לצפות ולא לשתף את הפרסומים הללו.
אבל עדיין, מבלי לשלוט בזה, מבלי לחשוב רציונלית אלא לפעול באוטומט הרגיל, לחצתי על המשולש הארור וחזיתי במעשי האימה. אחרי 23 שניות סגרתי. ומאז, לא הצלחתי לעצור את הדמעות.
נכנסתי למשפחתון. איה רצה אליי עם חיוך ובקריאות "אבא! אבא!" כמו תמיד, ליבי זחל והרים ידיים בדרישה שארים אותו. חיבקתי את שני ילדיי בעוצמה. כשהנחתי אותם, 20 השניות הארורות קפצו לי מחדש מול העיניים הדומעות, אז פשוט ניגשתי לחבק את הגננת של איה וליבי, ואמרתי לה תודה על הכול.
****
בשנת 2005 התחלתי את הקריירה שלי בעולם התקשורת ובמחלקות הווידאו של אתרי האינטרנט השונים בארץ; הייתי בוואלה! ובמעריב, והקמתי וניהלתי את מחלקת הווידאו של "ישראל היום".
במשך יותר מעשור, כל תכליתי המקצועית הייתה לפרסם כמה שיותר סרטונים, כמה שיותר מעניינים ורלוונטיים, ובשיא המהירות. המטרה: לגרוף כמה שיותר צפיות, שזה אומר הכנסות מהפרסומות שכבר התרגלתם לראות לפני תחילת הסרטונים. העליתי בחיי כל סרטון אפשרי: הרציחות הנוראיות של דאעש, התאבדויות בשידור חי, תאונות דרכים מזעזעות, פיגועי טרור, מה לא.
אז אולי בגלל שאני כבר לא בעולם התקשורת, אולי בגלל שאני גר בראש העין, במרחק הליכה ממשפחתון הזוועות המדובר, ואולי ובעיקר בגלל שכיום אני אבא - אני יכול לומר כעת שאם הדבר היה תלוי בי, הייתי עוצר את פרסום הסרטונים הללו - אפילו אם זה היה עולה לי במשרתי.
מדוע אישרה מערכת המשפט את פרסומם של הסרטונים הללו? למי ולמה זה מועיל? הרי רק לפני שבוע וחצי טענה השופטת שהיא לא מאפשרת להורים לראות את הזוועות מחשש לפגיעה בנפשם. מה השתנה מאז? איזה טעם מצאה דוברות המשטרה בחשיפת הסרטונים, הם אמורים ללמד אותנו משהו? לא היה אפשר להסתפק בכמה תמונות סטילס מתוכם?
גם בתקשורת לא עצרו לרגע לחשוב על זה, ולשאול "עם כל הכבוד לרייטינג, לייקים וצפיות – אולי יש דברים שאסור להראות"? בואו נודה על האמת, התיעוד הזה כל כך מזעזע שעוד לא שמעתי על אדם אחד שיש לו ילדים, ואכן הצליח לצפות בו מתחילתו ועד סופו.
אבל כן יש הורים ל-18 ילדים שכל פריים בווידאו משול לדקירה בליבם. וכרגע, הסרטונים הללו נמצאים וסובבים אותם מכל מקום אפשרי.
ויש גם 19 ילדים.
תינוקות רכים שחוו על גופם ונפשם את ההתעללות הנוראה הזו, וכרגע כל מה שהם צריכים זה חיבוק חם ואוהב, תמיכה ועזרה לצאת לדרך חדשה כי כל החיים עוד לפניהם.
אבל יום יבוא והם יגלו מנוע חיפוש בשם גוגל, הם יעשו את מה שכולנו כבר עשינו בעבר ויחפשו את השם שלהם או של ההורים שלהם. בואו נקווה שעד אז התמונות והסרטונים הללו ייעלמו בדרך כזו או אחרת מהרשת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
