האינטלקטואל השמרן ג'ורדן פיטרסון נשאל לאחרונה מדוע לדעתו עמיתיו באקדמיה רוחשים לו תיעוב כה עמוק. "עליתי עליהם, אני יודע מה הם זוממים", השיב פיטרסון, ורמז לפרדוקס ההשתקה דווקא מצד מי שרוממות חופש הביטוי בגרונם. התובנות של פיטרסון זכו להד בשבוע שעבר בכיכר הבימה בתל אביב, שם נערכה הפגנת תמיכה ב־50 עובדות פיליפיניות בלתי חוקיות וילדיהן (לפי נתוני רשות האוכלוסין שנמסרו לנו) הנדרשים לעזוב את ישראל עד אמצע החודש. "גבלס", "יודונאצים", "לא למדתם מהשואה" - אלו מקצת ה"ברכות" שהטיחו המפגינים בשפי פז ובפעילים מדרום תל אביב, שערכו בכיכר הפגנת נגד. האלימות המילולית הפכה לבסוף גם לפיזית, כשנוזל לבן הושלך לעבר פז.
מופע האימים בכיכר הבימה מלמד כי בדומה לעמיתיו של פיטרסון, גם הנאורים בעיני עצמם בישראל מבינים שעלו עליהם: רק לפני כשנה פמפמו ארגוני השמאל והסיוע ל"פליטים" את המסר השקרי, שלפיו המסתננים האפריקנים שיגורשו מישראל "יישלחו למותם", וכי ברגע שהמצב בסודאן ובאריתריאה ישתפר - הם יעזבו בחזרה למולדתם בעולם השלישי. כבר אז זה נשמע מופרך, אבל כעת הוסרו המסכות: יותר מדי ישראלים שולחים תמונות סלפי מהפיליפינים, ואי אפשר למכור עוד את המעשיות על אימהות שיישלחו אל מותן וילדים שייפלו לידיהם של סוחרי עבדים.
ועדיין, בשמאל הקיצוני לא מוותרים. הקרן החדשה לישראל והמוקד לפליטים ולמהגרים, שעמדו בחזית המאבק נגד הוצאת המסתננים, פרסמו קריאות תמיכה נלהבות בהפגנת הילדים הפיליפינים, שבה נכחו גם פעילי הארגון הקיצוני "עומדים ביחד". אליהם הצטרפו כמובן הילדים והנערים הפיליפינים שנדרשים לעזוב, חבריהם לכיתה, מדריכיהם בצופים וחלק מהמורים ומהמנהלים. כל אלו שבו ודקלמו סיסמאות בסגנון "ישראלים לא מגרשים ישראלים", "הם לא מכירים מדינה אחרת" ו"הם מדברים רק עברית".
כעת שאלו את עצמכם, מה באמת ההבדל בין ילדים פיליפינים לילדי המסתננים? התשובה, כמובן, היא שאין כל הבדל. הענקת מעמד לילדי הפיליפינים, שאמותיהם שבו והפרו את חוקי המדינה וכעת משתמשות בילדיהן כמגן אנושי, תספק לארגוני הקרן את התקדים והפרצה הנחוצים כדי לבקש מבג"ץ מעמד חוקי גם לאלפי ילדי המסתננים מאפריקה. אחרי הכל, גם הם נולדו וגדלו בישראל ומדברים עברית שוטפת, לא? מכאן קצרה הדרך לתביעת איחוד משפחות מסודאן ומאריתריאה. המסר המועבר למהגרי העולם הרסני: אם תצליחו להניח את כף רגלכם על אדמת ישראל, אין כוח בעולם שיוציא אתכם מכאן.
מי שמזלזל בחומרת הדברים, ראוי שיעיף מבט בניתוח של מכון המחקר "פיו", המבוסס על נתוני האו"ם, ולפיו בשנים 2017-2010 חל גידול דרמטי - עשרות עד מאות אחוזים - בהגירה ממדינות אפריקה. דיוויד ביזלי, בכיר בארגון של האו"ם העוסק בסוגיית ההגירה, התריע: "אם אתם חושבים שיש היום בעיה בגלל הפליטים מסוריה, מדינה של 20 מיליון איש, תראו מה יקרה כאשר הסאהל (חבל הארץ הנמתח לאורך אפריקה מדרום לסהרה, ג"צ), המיושב בחצי מיליארד בני אדם, ייקלע לחוסר יציבות".
רוב הישראלים מבינים שמדובר בקטסטרופה מתרגשת, אך מבחינת ארגוני הקרן זוהי התגשמות חלום. היטיבה לנסח זאת אורית רובין מאס"ף (ארגון סיוע לפליטים). "לתפיסתי, מדינה יהודית היא מדינה המושתתת על ערכים יהודיים ולאו דווקא על רוב יהודי", אמרה רובין ב־2011, כשיותר מ־1,000 מסתננים נכנסו לישראל בכל חודש.
מאז הוקמה אמנם הגדר בגבול מצרים, אך גם מכשולים פיזיים, נחוצים והכרחיים ככל שיהיו, לא יוכלו לעמוד בפרץ אם ישראל תבהיר כי יש תמורה בעד גניבת גבולותיה. על רקע עובדות אלו, ברור מדוע ארגונים קיצוניים המעניקים הכשר לחיסול החזון הציוני, מעניקים גם רוח גבית למאבק הילדים והאימהות הפיליפינים: הם אמורים להיות הגל הראשון בשיטפון המהגרים המיוחל. עם כל האמפתיה לילדים ולחבריהם, מדינת הלאום של העם היהודי לא יכולה להרשות זאת לעצמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו