המלחמה שלא נגמרה עד היום

בלי שתכננו, הנחיתו עלינו את סיכומי 50 השנה למלחמת ההתשה, בעיקר על ידי פרויקטים מצולמים בטלוויזיה, כמו הכתבה אמש בכאן 11. המסגור: "המלחמה הנשכחת". אבל מבחינת מי שהיה אז בהכרה וחי בסביבה מגויסת, ההגדרה המדויקת יותר היא "המלחמה הבלתי נשכחת". 

דומה שמאז מלחמת העצמאות, "מלחמה" בלקסיקון הישראלי היא עימות צבאי אינטנסיבי שבו עצם קיומה של המדינה ניצב בסימן שאלה. ההתשה, כמו עימותים צבאיים אחרים לפניה ואחריה, דיממה את ישראל וסדקה את החברה שלה, תוך שהיא גורמת לראשונה לעייפות מלחמה. אבל לא היתה תחושה שתבוסה פירושה שישראל נכנעת ועלולה לחדול מלהתקיים. 

זו אכן היתה מציאות שלא היתה מוכרת. בקיבוצים ובקרב האליטות המשרתות של אז, המתח והחרדה לשלום הבנים, האחים, החיילים - היו האוויר שנשמו. 

אז, כתלמידי בית ספר, כבר ידענו לזהות את שמות הנופלים. זה אחיו של ידידנו משמיר, וההוא היה ראש הטיול בטיול מצדה. וזה מהקיבוץ שבדרך לחיפה, שנהרג בהפגזה, היה חבר בגרעין הבנים שעמד לייסד את כרם שלום. 

את האווירה המפחידה שליוותה את הגיוס לצה"ל תיאר היטב רנן שור בסרטו הבלתי נשכח על המלחמה הנשכחת, "בלוז לחופש הגדול". בקיץ 1970 זה נראה יותר כמו בוז לחופש הגדול. רוב חותמי מכתב השמיניסטים שזעזע את הציבור באיום הסרבנות הסמוי, התגייסו אחר כך ליחידות הכי קרביות. מי שהחמיץ את ההלוויה שלו בין 67' לאוגוסט 70', קיבל מועד ג' באוקטובר 73', כמו הבחור הצעיר מגבעת השלושה.

הראשון שקיבל את הפיקוד על אוגדת סיני היה צ'יץ', לימים ראש עיריית תל אביב. הוא נכנס לתפקידו כגבר נאה עם שיער בהיר. כעבור חודשים אחדים חברים שפגשו אותו נדהמו לראות קצין רזה, בעל פנים גרומות וכסוף שיער. לשאלה המופתעת מה קרה לו, השיב צ'יץ' ביידיש: "פון שרק". זה מרוב פחד. 

היום הזיכרונות המשוכתבים עושים עוול להנהגה הצבאית והמדינית. מאז שהומצא הסיפור הכוזב על השלום המוחמץ עם מצרים שיכול היה למנוע את מלחמת יום כיפור, מתבצע שכתוב היסטורי כאילו המערכות שישראל עמדה בהן היו בחירה שלה. 

זו המוגבלות של חיילי התקופה שהיום טוענים לכתר ההנהגה הלאומית. האמת היא ששום אומה לא עמדה במערכה מורכבת וכבדה כפי שהונחתה על ישראל באותן שנים; צירוף כוחות שבראשו עומדת ברית המועצות יחד עם המעצמות הערביות, מדינות הנפט, וארגוני הטרור הפלשתיניים ואלה של השמאל הרדיקלי הבינלאומי. מה שבאמת לא ידוע זה שחיל האוויר שניצח את מלחמת ששת הימים התקשה לשקם את כוחו, הממשלה והמטכ"ל מאוד היססו להפעיל את המספר הנמוך של מטוסי הקו הראשון, והתוצאה היתה היעדר יכולת הכרעה.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו