אכזבה אופטימית - הפנים לפרעונים

אליפות אירופה 2020 תהיה הראשונה בהיסטוריה עם 24 נבחרות, ועם כמה שזה מוזר אפשר להכתיר את ישראל במקום ה־25 באירופה.

עד לחצי הדקה האחרונה באולם "ספנס" המחשמל בנובי סאד, ישראל עוד קיוותה שהיא תשחזר העפלה לטורניר גדול - לראשונה מאז אליפות אירופה 2002. אך התקוות עלו בתוהו. ב־2002, ישראל ניצלה את הרחבת אליפות אירופה ל־16 נבחרות כדי להעפיל, הפעם זה לא הצליח.

עם זאת, יש שפע סיבות לאופטימיות, למרות שישראל לא תופיע באליפות המרגשת שצפויה בשבדיה, בנורבגיה ובאוסטריה. בראש ובראשונה, אם נשווה לנבחרת הכדורגל בקמפיין מוקדמות היורו הראשון עם 24 נבחרות - אז הוא הסתיים ללא תחרות משמעותית כמו זו של נבחרת הכדוריד שנאבקה באולם בפלוצק עד הסיום. 

בניגוד לכדורגל שאצלם היתה חסרה יכולת, לנבחרת הכדוריד היה  חסר קורטוב מזל. הכל הגרלה לבית מהקשים ביותר בשלב המוקדמות מול אימפריית הכדוריד מספר 1 בעולם, מכל האספקטים, גרמניה ופולין. עם קבלת הגרלת בית 1 בשלב המוקדמות השני של מוקדמות אליפות אירופה 2020, המחשבה הראשונית של מרבית אוהדי הכדוריד כי "יהיה קמפיין נחמד, נפגוש כוכבים ונצבור ניסיון" ותו לא. אז נכון שקוסובו היא לא אימפריית כדוריד, בלשון המעטה, כך שסביר היה שישראל תסיים במקום השלישי - אולם מי בכלל חלם על שתי נקודות יקרות כלכך בדרייב-אין מול פולין.

יהיו את החכמים בדיעבד שיבואו ויגידו "אם ישראל היתה מנצחת בפרישטינה אז היא היתה מעפילה לאליפות אירופה". לאותם "גאונים" אציין שגם פולין השאירה בבירת קוסובו נקודה. בכדוריד הישראלי מתמודדים עם טרמפיסטים לא מעטים שכשיש מקום לביקורת שלילית קופצים אבל כשיש להם מקום לחזור בהם על האשמות - הם ישתקו. חלקם אפילו יעודדו את הנבחרת כאילו שלפני זמן קצר (מאוד...) לא הראו פנים אחרות.

חילופי דורות בריאים

פולין שהופיעה בקמפיין מול ישראל זו אמנם נבחרת בחילופי דורות אבל את המסורת שלה אי אפשר לקחת. סגנית אלופת העולם 2007, מקום שלישי באליפויות העולם ב-2009 וב-2015, ומעל הכל - מקום רביעי במשחקים האולימפיים בריו דה ז'ניירו. נבחרת שהגיעה לישראל עם שחקנים כמו ארקדיוש מוריטו - הקיצוני הימני של ויוה קיילצה שכבש שערים לפני כשבועיים וחצי בפיינל פור ליגת האלופות, מיחאי דאשק - הקיצוני הימני של היריבה הגדולה של קיילצה, ויסלה פלוצק, שכבש בעונה החולפת 60 שערים בליגת האלופות, וכן הפיבוט הענק מ'אציי גבאלה שמשחק בבונדסליגה במדי לייפציג. ואפילו לא התייחסתי להתמודדות במחזור הסיום מול הפיבוט הענק, קאמיל סיפז'אק, שעובר בקיץ הנוכחי מברצלונה לפאריס סן ז'רמן.

ואנחנו, ישראל "התמימים" עם יונתן דיין שמשחק בגומרסבאך ועדיין לא קיבל זימון לנבחרת, יואב למברוזו שעלה לבונדסליגה השנייה עם אייזנאך, וזומן אך ורק למשחק מול גרמניה, וכמובן דניאל מוסינדי שהראה ניצוצות וצריך למצוא את העקביות שלו. בשורה התחתונה - נבחרת עם הרבה לב ומעט ניסיון. הרי מפירות העבודה המשמעותית שמבצע המנהל הספורטיבי הפורטוגלי, רולאנדו פרייטאס, בנבחרות הצעירות אנו כרגע נהנים אך ורק בנבחרות העתודה והנוער שהפכו לחברות יציבות בדרג א'. דרך העבודה מגילאי הנערים ועד פרוייקט גרמניה בתחילת גיל העתודה - הצעירים הללו צברו וצוברים ניסיון שלרוב סגל הנבחרת הבוגרת אין, וגם לא יהיה.

אבל אם יש דבר אחד מרכזי שמאפיין את "הדור הישן", שדי מצחיק לקרוא לו ככה עם ממוצע גיל 24, הוא האהבה שלהם לכדוריד. הרי את התשוקה שבה הם נופלים שדודים יום אחרי יום באהבתם לכדוריד אפשר להשוות לדרך שבה ארוס נפל בקסמה של פסיכה. הרי בשביל להשקיע בכדוריד, כפי שרובם משקיעים במעמד של (כמעט...) צד אחד, צריכים להיות פסיכים לדבר. והם פסיכים. במיוחד.

אך גם משוגעים יצרו דברים בהיסטוריה: ג'ינגיס חאן יצר את האימפריה היבשתית הגדולה בהיסטוריה, וינסנט ואן גוך העשיר את המוזיאונים העולמיים ובזירה הספורטיבית - מייק טייסון מחזיק בשיא למתאגרף הצעיר ביותר שהחזיק בחגורות האליפות של ה-WBC, WBA ו-IBF במשקל כבד יחד. כדי לעשות דברים גדולים צריך לחלום, צריך לרצות וצריך להאמין. הכדורידנים בכחול-לבן האמינו.

נבחרת ישראל הפסידה בקרב, אך לא במערכה כולה. הקאת גורמים בעלי שיקולים זרים מהכדוריד הישראלי - כולל כאלו בהנהלת האיגוד - היא צעד ניהולי חשוב העומד בפתח. בד בבד, אם קבוצות כמו מכבי ראשון לציון, ששאפו למקצוענות, תלכנה אחורה - יהיה קשה מאוד לקדם את השחקנים. ומעל הכל, שחקנים יקרים, אל תהיו מפונקים וצאו לשחק באירופה - רחוק מהבית. הכדוריד הישראלי ירוויח ומעל הכל אתם תצליחו.

בהצלחה במשימת ההעפלה לאליפות העולם 2021, שתיערך פה קרוב - במצרים. הפרעונים מחכים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו