מתקפות הטרור של משמרות המהפכה, והפעם נגד מכליות נפט במפרץ הפרסי, הן הוכחה נוספת ללחץ ולמצוקה שחשה טהרן בשל העיצומים האמריקניים החריפים. וושינגטון חונקת בהדרגה את הכלכלה האיראנית, והאייתוללות מתקשים למצוא מוצא שיחלץ אותם מעניבת החנק הסוגרת עליהם. האירופים כדרכם מביעים הבנה לקשיים של טהרן, אך אינם עושים דבר כדי לסייע לה. ואילו רוסיה וסין, בעלות הברית החשובות של שלטון האייתולות, אינן ידועות כמי שמעניקות מתנות חינם, אך גם לו רצו לסייע, יכולתן הכלכלית מוגבלת.
האיראנים העריכו כי יוכלו להחזיק מעמד עד לבחירות הקרבות בארה"ב בנובמבר 2020, מתוך תקווה שאם יוחלף הממשל בוושינגטון, יוקל הלחץ האמריקני עליהם. אלא שהכלכלה האיראנית קרסה מהר מכפי שהעריכו בטהרן, והמצוקה הכלכלית הגבירה את המחאה האזרחית מבית. הקשיים התקציביים כפו גם קיצוץ בסיוע הנדיב שמגישה איראן לשלוחיה ברחבי המזרח התיכון, ובהם חיזבאללה ומשטרו של בשאר אל־אסד בסוריה.
הנשיא רוחאני ומקורביו, אנשי הזרם המתון לכאורה, ניסו נואשות למצוא פתרון מדיני באמצעות ידידי איראן באירופה ואף בעזרתן של רוסיה וסין. עד מהרה התברר שוב שרוחאני ושר החוץ שלו, זריף, הם הזנב שבו מקשקש הכלב; מכתיבי המדיניות באיראן הם אנשי משמרות המהפכה, המעוניינים לשמר את עוצמתם ולקדם טרור ברחבי המזרח התיכון, גם אם את המחיר ישלמו אזרחיה של איראן.
האיראנים החליטו אפוא להבעיר אש בתקווה שהאמריקנים יעדיפו למנוע הסלמה שתפגע בבעלות בריתם במפרץ, ולכן יסכימו להקל בעיצומים. לחלופין מקווים בטהרן שאירופה ואולי אף אחדות ממדינות המפרץ ייכנעו לטרור, יפצירו בוושינגטון לוותר או יפעלו בעצמן לרצות את האיראנים.
איראן היא נמר של נייר. אמנם, היא מסוגלת למרר את חיי שכנותיה ולהפיץ טרור באזור, אבל כשמתעמתים עימה ומסמנים קווים אדומים, וכשמוכנים להכות בה, היא נרתעת לאחור. כך קרה למשל בסוריה, שם הצליחה ישראל לבלום את מאמצי איראן לבסס לעצמה מאחז קדמי. לבד מכך, לאיראן אין יכולת אמיתית לעמוד בפני העוצמה האמריקנית, אם זו תופנה נגדה במלואה ובכל הנחישות.
טהרן מקווה אפוא שתצליח להלך על סף התהום מבלי ליפול, ומאמינה כי בעזרת איומים וטרור תצליח להשיג את מטרותיה ולמנוע קריסה כלכלית. דומה שהאיראנים מעודדים מרפיונה של הקהילה הבינלאומית ובמיוחד מהתנהלותה של ארה"ב, שאותה הם מפרשים כחלשה ומהוססת. אחרי הכל, במזרח התיכון כמו במערב הפרוע, "אם ברצונך לירות עדיף שתירה", אחרת איש לא יתרשם מאיומיך.
אין להתכחש לכך שארה"ב משדרת מסרים סותרים. מחד גיסא, מטילה עיצומים חריפים על איראן, ומאידך גיסא, מבהירה שבכוונתה לעזוב את המזרח התיכון ולא לשקוע שוב בביצה הטובענית של הסכסוכים האזוריים. וושינגטון מפנה אצבע מאשימה לעבר איראן בשל אחריותה לטרור ולתקיפת המכליות במפרץ הפרסי, ואף מאיימת להגיב אם איראן תעז לפגוע באינטרסים אמריקניים. מנגד, מביעים האמריקנים נכונות להיכנס לדו־שיח עם טהרן וחשוב מכל, הם אינם מגיבים כלל על מתקפות הטרור שלה באזור.
למעט ישראל, אין למדינות האזור, ובעיקר למדינות המפרץ, יכולת להתמודד לבדן מול איראן. וושינגטון תיאלץ אפוא, ומוטב מוקדם מאשר מאוחר, לחבוט באיראן לא רק כדי להרתיעה, אלא גם כדי למנוע הסלמה ומלחמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
