פגישה עם חוקר בערות ועוני הודי גרמה לי לתהות האם גם בישראל יש מערכת של קסטות • כמה מחשבות על חוסר הוודאות של המערכת הכלכלית, ואיך זה קשור לשסע העדתי?
"כהודים, אנחנו מאוד נחמדים, כולם אוהבים אותנו, בעיקר כי אנחנו מתמחים בהריסת התרבות שלנו במו ידינו", כך פרופ' מדהו ויסוואנת'אן, שעשרות שנים באמריקה אולי חידדו את רגישותו לתרבויות שונות, אך לא מחקו לו את החיוך. ראשו עדיין מיטלטל בעדינות מצד לצד, מורשת מאותה תנועה הודית מפורסמת, היודעת להכיל את המורכבות של עולם שהוא גם כן וגם לא, בו בזמן.
בכל שבוע נתון תוכל למצוא באוניברסיטת בן־גוריון בנגב כמה חוקרים בכירים מכל רחבי העולם שבאים להרצות ולהחליף מידע עם קולגות. בזה מדהו לא שונה. למרות שהוכשר כמהנדס מכונות ועשה דוקטורט בשיווק, ויסוואנת'אן מאוניברסיטת אילינוי, שמתעקש שנקרא לו מדהו, הוא אקדמאי מסוג אחר, חוקר שגם מיישם את מסקנותיו המחקריות על המציאות. זה עשור שמדהו וצוותיו השונים מובילים פרויקט לביעור הבערות והעוני באמצעות חינוך לכלכלה ויצירת שווקים ברחבי העולם. שמות המקומות לכאורה מתבקשים מאליהם: הודו, טנזניה, אוגנדה, אך גם ארגנטינה, מקסיקו ואילינוי.
צילום: דויד פרץ, מדהו
"אנשים חושבים שבארה"ב ובעולם המערבי אין בערות, וכולם מודעים לחוקי המערכת הכלכלית. כבר בשנות החמישים נקבע כי 99 אחוזים מהאוכלוסייה האמריקנית יודעים קרוא וכתוב, אבל המשאל התבסס על הצהרתם של הנשאלים, ומי יודה בחולשותיו בציבור? יתר על כן, בערות מודרנית היא לא רק אי־יכולת לקרוא ולכתוב, אלא אי־יכולת להבין את המשמעות של דברים בסיסיים כמו נפח, לכן השאלה אם לקנות מוצר של חצי ק"ג בחמישה דולרים, או 1.5 ק"ג בעשרה דולרים, הופכת לבלתי אפשרית לפענוח כשאין לך מושג מהו ק"ג באמת. יצרנים יודעים ומנצלים את זה, שים לב כמה קשה לחשב את היחס בין נפח ומחיר".
חמש דקות מספיקות כדי להבין את קסמו. הצירוף של נינוחות הודית משועשעת וסקרנות ילדותית ביחס לעולם, אורחותיו ומוזרויותיו, הוא המאפשר למהדו להתנהל במגדלי השן האקדמיים ובחורבות החניכיים של האזורים הנידחים בעולם באותה מידה של פליאה, הבנה והתנהלות. "תראה איזה עולם משונה, אנחנו יושבים בבאר שבע, במסעדה עם מטבח ים־תיכוני, שנקראת 'האותנטית', והמנה הראשונה שהם מגישים לנו זה פאני פורי הודי", צוהל הפרופסור.
כבן לקסטת הכהנים העליונה בהודו, "הברהמין", חייו היו מסודרים מרגע לידתו. אולם כבודהה בזמנו, העולם שמחוץ לחומות המוגנות של מעמדו ריתקו את מהדו, ומשכו אותו לחקור ולשנות את המציאות. "אני בא מהקסטה הגבוהה ביותר בהודו, תמיד הייתי מעמד בינוני ועליון, והנה אני כאן מדבר איתכם על הכנסות ועוני מתוך ידיעה שלכאורה אני אחד הכי פחות מוסמך לדבר על זה", הוא אומר לאנשי המחלקה לניהול.
המצגת מאחוריו מראה את הפנים האמיתיות של העוני. אישה הודית זקנה עם פלאפון, נשים סוחבות זרדים מיערות הגדם באפריקה. המסקנות של מהדו על עוני מדמיעות עיניים. סטודנט סקרן שואל בכמה דולרים לחודש הוא מגדיר עוני, מהדו מחייך בעצבות. "אני לא רוצה להגדיר עוני בדולרים, שכן העוני האמיתי איננו מספרי, אלא התנהלותי. היום שלי ושלכם מלא בוודאות, הכל עובד בשבילי, הטלפון, בית הקפה, לוח הפגישות - אם אגיע לקופה עם כמה מוצרים ולא יהיה לי די כסף לקנות אחד מהם, אוותר עליו מתוך ידיעה כי בהמשך יהיה לי די כסף לקנות אותו, זה אפילו לא ייראה לי כבעיה. אבל אם אתם לוקחים את הוודאות הזו מהאדם, את הידיעה שיש לו איזו מערכת תומכת מסביבו שעליה הוא יכול להישען בשעת מצוקה, אז אתם מקבלים את מהות העוני האמיתית, עוני הוא אי־ודאות".
צילום: דויד פרץ, מדהו
מהדו וצוותיו מתמחים בהגעה אל אזורים נידחים מוכי אסונות כמו צונאמי, שם מגבשים קהילות ועושים את תיקון העולם מלמטה למעלה על ידי אוריינות כלכלית, נתינת הכלים להבנת השוק, להשתתף בו ולהיות שחקן טוב יותר בתוכו.
"כשלימדנו את בני שבט המסאי מהו ערך, ומהו המחיר האמיתי של כל דבר, הם אמרו שזה לא שינה את התרבות שלהם אבל עכשיו הם יודעים מה עדיף להם לקנות, ויותר כבר לא מרמים אותם".
מהדו נדרש לאחת הדילמות המורכבות בקשר שבין עוני לחינוך. "אנשים עניים מתקשים להבין את ערך החינוך, כי חינוך הוא מושג אבסטרקטי עבורם, כמו אחוזי ריבית. והיכולת להפוך למוחשי את האבסטרקטי ולראות את הקשר בין חינוך בהווה לתוצר כלכלי עתידי, הוא שמשנה את הקהילות האלו". אחת החוקרות הוותיקות שואלת כמעט בייאוש - "הכל טוב ויפה, אבל, אני רוצה להבין, איך אתה מפרסם את כל זה כמאמר?"
אינני יודע אם זו החוקרת, או שמא מבנה המערכת האקדמית אשר מבכר פרסומים על פני כל עשייה אחרת, אם כך או אחרת. מה שברור הוא כמה צר הגשר בין עולם המחקר לעולם היישום, וכמה נדיר להיתקל בחוקר כמהדו, אשר חוקר את המציאות לא רק כדי להרחיב את מספר המאמרים שכתב, אלא כדי לשנות בה משהו מהותי ואמיתי. "כדי להכיר את האחר, אתה חייב לפגוש אותו באמת בלי להתנשא עליו או לבטל את עצמך", מסכם מהדו.
אני מביט בתוך החדר, פרופסוריות, דוקטורים, ודוקטורנטיות שנקבצו בשעת צהריים להרצאה עם עינוגי פירות ומאפים מלוחים. לכאורה מדובר באוכלוסיית אינדיבידואליים, שכל אחד מהם כאן אך ורק בזכות יכולתו האקדמית, אולם מבט אגבי בשמות המשפחה, בצבע העור ובתחביר השפה, גורם לי לתהות האם גם בישראל יש מערכת של קסטות. נכון, היא שקופה יותר ויש בה סדקים המאפשרים מוביליות חברתית, אך מחקרו של ישראל בלכמן משנת 2008 שעסק בהרכב האתני של האוניברסיטאות מעלה כי רק תשעה אחוזים מכלל אנשי הסגל באקדמיה הם ממוצא מזרחי, ומתוכם אחוז אחד נשים!
צילום: דויד פרץ, מדהו
כשאני מביט החוצה דרך החלונות הגדולים על השיכונים שליד האוניברסיטה, וחושב על בעלי הדירות שמכרו בערך זול את הבתים למשקיעים מן המרכז, אני רואה את רישום ידו של עוני מודרני. עוני האנשים המבכרים את ההווה בשל חוסר הוודאות בעתיד, עוני הבערות הכלכלית שאינו מבין ערך, ועוני האבסטרקטיות של המערכת הכלכלית איננו בעיה רק של עולם שלישי, אלא גם דמי המפתח להבנת הפערים בין העולם הראשון והשני המתקיימים בישראליות אחד על גב השני.
"הדבר הכי מרתק בישראלים זו השאלה שאתם כל הזמן שואלים זרים - איך ישראל בעיניך?" מהדו מסכם לפני שאנו נפרדים, "וביום שתתחילו לשאול את עצמכם - איך ישראל בעיניכם, אז לא תצטרכו לשאול אותי", הוא מחייך כחתול צ'שייר, ונעלם להמשך חייו בתיקון העולם.
משפטים שאנשים אומרים
"סוויטות ארמון", מונטווידאו, אורוגוואי
א: אוקיי, אז אחרי שיש לי את כל המסמכים שאמרת, אני עולה למטוס ומגיעה לישראל ויקבלו אותי כיהודייה?
ב: אהמממ, פחות או יותר, זה לא חלק כל כך.
א: באילו קשיים אני צפויה להיתקל?
ב: אני מכין אותך, את צריכה לחשל את ליבך, את הולכת לקבל הרבה מאוד "לא" בגלל צבע העור שלך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
