באחת התוכניות לפני הבחירות האחרונות, ישבו באולפן חברת החדשות נציגי מפלגות הימין והשמאל. אחת מהן הייתה תמר זנדברג, שדיברה על התהליך המדיני או על השלום המיוחל ונשמעה כמו חייזר שנחת באולפן. הנושא הזה לא עניין אף אחד, לא בשמאל ולא בימין; כולם היו עסוקים מדי בנושא המרכזי של הבחירות האחרונות: מערכת המשפט.
השמאל מבין את נתניהו טוב יותר מהימין; זאת גם אחת הסיבות העיקריות שבגללן השמאל מתקיף את נתניהו בכל דרך אפשרית וללא רחם - נתניהו הוא הסיוט שמתגשם להם מול העיניים.
דומה ש"הימין שנמצא מימין לנתניהו", מחמיץ את התמונה העיקרית, כי הוא עסוק מדי בהצצה דרך חור המנעול. "לימין שנמצא מימין לנתניהו" יש קריטריונים וסדר יום פוליטי ואידיאולוגי, והוא מצפה שכל אלה ימולאו עד סופם. מרוב התמקדות ב"אום אל חיראן" ו"חאן אל אחמר", הם כמעט עיוורים לתמונה הכוללת שהשמאל לא מפספס - נתניהו קבר את תהליך הוויתורים המדיני, הרדים אותו בעקשנות שקטה אך עקבית, הכניס אותו לתרדמת שלא מתעוררים ממנה. מי שרוצה להבין מדוע השמאל מתעב את נתניהו כפי שלא תיעב אף מנהיג ימני מעולם, מוזמן להתחיל לחפש שם.
אפשר להבין מדוע התמונה מתעתעת: נתניהו הוא אכן מנהיג ימני מתון, שלא ממהר לצאת למלחמות. למעשה ההתעקשות שלו להתנהלות מכילה בגבול עזה, גרמה לכך שפוליטיקאים רבים מהשמאל תקפו את מה שכונה על ידם "מדיניות רופסת" שלו. לכאורה, חזון אחרית הימים; הלכה למעשה הם לא תקפו אותו סתם - בשמאל רוצים תהליך מדיני, ולכן דוחפים למיטוט חמאס. תקיפה מאסיבית ברצועת עזה יכולה להגדיל את הסיכוי לכך, שאבו מאזן "הפרטנר המתון" יחליף את מקומו של יחיא סנוואר.
נתניהו מבין זאת היטב. זאת אחת הסיבות שבגללן הוא משאיר את חמאס בדיוק במצב הנכון - מצד אחד מוחלש, ומצד שני עדיין נושם. כל עוד חמאס שולט ברצועה, אף אחד לא יזנב בישראל להתניע תהליך מדיני.
השמאל מבין את זה היטב ולכן לוחם בנתניהו. "הימין שנמצא מימין לנתניהו" מתעקש ללא להבין את זה כלל וכלל, שהרי יש לו קריטריונים וסדר יום מדיני ואידיאולוגי, והוא רוצה שכולם ימולאו עד אחרון הסעיפים.
בלי הכרזות מיותרות, בלי זיקוקי דינור ובלי נאומים מלאי פאתוס, נתניהו הביס לחלוטין את סדר היום המרכזי של השמאל. הוא הוכיח שישראל יכולה לשגשג גם בלי "ויתורים כואבים". יתרה מזו, מדיניותו לא גררה בידוד מדיני; ההפך, נוצרו קשרים חדשים עם מדינות ערביות סוניות ויש פריחה כלכלית. בעוד שהשמאל ייחל לדיסטופיה ("חכו חכו, יהיה רע"), כדי להוכיח שבלי וויתורים מדיניים ישראל תגיע למצב אסוני חלילה, נתניהו הצעיד את המדינה, יצר קשרים עם מדינות ערביות ולא ויתר על ארץ ישראל. ההישג ניכר עוד יותר, משום שהוא הצליח לעשות זאת תחת ממשל אובמה העוין, שרבים בשמאל תלו בו תקווה.
תהליך מדיני מחודש יוביל למלחמות נוספות ולשפיכות דמים. נתניהו ראה זאת מראש ולכן השקיע את כל יהבו במניעת תהליך כזה. בשמאל מבינים זאת היטב. חבל ש"הימין שנמצא מימין לנתניהו" מחמיץ את התמונה הכוללת, כיוון שהוא עסוק בהצצה דרך חור המנעול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו