כששחקן של הקבוצה היריבה נופל או נפגע, כל הילדים על המגרש יכרעו ברך וימתינו בסבלנות עד שמישהו יגש אליו. כשהילד יקום, כולם, כולל ההורים משתי הקבוצות, ימחאו כפיים. אם מישהו מקלל, הוא מורחק מייד מהמשחק. אם הוא מסרב לרדת מהמגרש המשחק מבוטל מיידית. כך לומדים כדורסל בארה"ב; אלה הכללים.
לפני מספר שנים רשמתי את הבנים שלי למחנה ספורט בארץ. "הילדים שלך כאלה אמריקנים" אמר לי אז המאמן, "כשאומרים להם לעבור לצד השני של המגרש הם עוברים מסביב ולא באמצע". גרנו אז שלוש שנים בארה"ב. הם לא הגיעו לשם כאלה; הם פשוט התרגלו להתנהג כמו כולם.
וזה אומר שמכבדים את היריב, לא משנה אם אתה לומד בבי"ס פרטי שעולה כ־50 אלף דולר בשנה והיריב בבית ספר ציבורי בברונקס. האחד בנו של ראש חוג באוניברסיטה והשני בן לצווארון כחול - על המגרש כולם שווים. מי שמשחק טוב מקבל כבוד.
לפני 3 ימים התקיים המשחק החמישי בגמר ה־NBA בין גולדן סטייט ווריורס לבין טורונטו ראפטורס. על המגרש עלה קווין דורנט, מטובי השחקנים בעולם. דורנט היה פצוע ולא שיחק שבועות; חזרתו לשורות גולדן סטייט הפכה קריטית; אילו הפסידו במשחק הזה, האליפות הייתה עוברת לטורונטו.
דורנט פתח את המשחק בסערה, כאילו לא היה פצוע. ברבע השני נפצע ולא יכול היה לקום. ברור היה שזאת פציעה רצינית. כשהתרומם בעזרת חבריו לצאת מהמגרש, החלו כמה מאוהדי טורונטו לשרוק ולנפנף לו לשלום. הראשון שסימן להם להפסיק מייד, היה קייל לאורי, הסמל של טורונטו. הוא ניגש לדורנט; על פניו ראו שהוא כואב את הפציעה ולא שמח בה. הוא הבין שלפניו שחקן גדול שייתכן שכל הקריירה שלו תושפע מהנפילה. וזה לא מצחיק ולא משמח, אלא פשוט עצוב.
קשה שלא לחשוב על המקרה בהשוואה לתגובת אוהדי בית"ר ירושלים להחתמתו של שחקן עם שם ערבי בקבוצתם. חברי "לה פמיליה", ארגון האוהדים הידוע, הוציא הודעה בעקבות הצטרפותו לקבוצה של עלי מוחמד, שבה נאמר: "הבעיה שלנו היא עם השם שלו בלבד ולא עם השחקן עצמו, לכן נדאג להחליף לו את השם".
האלימות והגסות של חלק מאוהדי בית"ר ידועות. אולם הפעם נדמה שהגדישו את הסאה: שחקן כדורגל שהמקצועיות שלו לא שווה דבר. רק שמו מפריע. ספורט, הדבר הכי יפה בעולם, מזוהם ע"י חבורת גזענים והתגובה אליהם רפה.
כשבני צפה באוהדי טורונטו ששמחו לאידו של דורנט הוא התחלחל. "זה לא יפה", אמר "הם צריכים לעודד אותו ולהגיד לו תודה". כשקוראים את ההודעה של "לה פמילייה" ואת הביקורת הרפה כלפיה, מבינים שבארץ ילדים גדלים על תרבות ספורט אחרת.
כשקווין דורנט נפצע במשחק הגמר, השתיקו שחקני הקבוצה היריבה אוהדים שלעגו לו. השוו זאת עם התגובה הרפה לקבלת הפנים של "לה פמיליה" כלפי עלי מוחמד, שחקנה החדש של בית"ר י־ם
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו