ישראל היא מדינה חזקה ומצבה האסטרטגי טוב מאי פעם. עם זאת, עדיין קיימים איומים על ביטחונה. המשבר עם איראן עלול להוביל לעימות גלוי עמה ועם שלוחותיה. אם כך יקרה, ייווצר איום נרחב על העורף הישראלי ועל יעדי תשתית. ישראל נמצאת גם בסכסוך אלים ממושך ולא פתיר בטווח הנראה לעין, עם הפלשתינים. לכן, עליה להיות מוכנה למלחמה. זהו גם המבחן העליון של החברה בישראל.
האתגר החשוב ביותר לכל ממשלה בישראל הוא שמירת הלכידות של החברה, ונכונותה לעמוד יחד בפני מצבים קשים שהסביבה האלימה עלולה לייצר. ללכידות זו חשיבות רבה גם בעיתות רגיעה, בשל מקומה במשוואת ההרתעה. ההרתעה מבוססת לא רק על עוצמה צבאית, אלא גם על מידת הנחישות לפעול בעת הצורך, ומעל לכול היכולת לשאת כאב בחזית ובעורף.
כיוון שהשלום המיוחל אינו מעבר לפינה, היכולת להציב מענה יעיל ומוסכם בעת משבר מושפעת ממידת הלכידות בין מרכיבי החברה. שסע חברתי או פוליטי עמוק, או לחילופין נתק בין הדרג המדיני לצבאי ו/או בינם לבין הלכי הרוח בציבור, פוגעים ביישום המדיניות הלאומית, מדרבנים את היריב להגביר את מאמציו לשיבוש מהלכי ישראל, מקעקעים את סמכות הדרג המדיני, ותורמים לשחיקה בכושר העמידה של העורף תחת אש.
לקחי העשורים האחרונים הם אזהרה מפני מהלכים הרפתקניים, צבאיים או מדיניים, שלצד רווחים מדיניים רגעיים הובילו לשסע עמוק במרקם הציבורי וצלקות שעדיין לא הגלידו. היציאה למלחמת לבנון הראשונה, למשל, הייתה בתחילה פופולרית אך התמיכה בה פחתה בתלילות, והסכמי אוסלו היו מלווים מראשיתם בשסע עמוק בין שמאל וימין.
ראוי להדגיש שהשסעים הפוליטיים בחברה בישראל אינם גוברים על תחושת האחדות הישראלית. יתר על כן, מצב זה אינו גזרת גורל שאין לשנותו; יש עדיין מכנה משותף רחב בישראל שאפשר ונחוץ לטפחו. באשר לממד הביטחוני, התמיכה הציבורית הגורפת במבצע "צוק איתן" (קיץ 2014) יותר מ־85 אחוז גיבו את המבצע, מהווה הוכחה שקיימת לכידות לאומית במיוחד בתנאים הנתפסים כ"אין ברירה". חשוב לשמר זאת, גם במחיר של אילוצים מדיניים והגבלות על מתארי הלחימה, לצורך ביסוס הלגיטימציה בבית ובזירה בינלאומית.
לאור זאת, ולאחר מערכת בחירות מכוערת, המפלגה שתזכה בבחירות שנכפו עלינו בספטמבר, צריכה לשאוף לבנות קואליציה רחבה ככל האפשר. כמו כן, הממשלה הנבחרת צריכה לפעול לביצור הלכידות החברתית בקווים הבאים: יש להוביל שיח ציבורי מאופק ולהימנע מדמוניזציה של יריבים הפוליטיים; התנהלות מושכלת מול תוכנית טראמפ והשלכותיה, על יסוד שמירת הלכידות הלאומית והתמקדות בשימור אותם הישגים שיש לגביהם כמעט קונצנזוס מלא. הימנעות מנסיגות חד־צדדיות ואו צעדים מדיניים המעוררים מחלוקות בעם, במיוחד כשהתשואה המדינית שלהן מוטלת בספק רב. השימוש בכוח חייב להיות זהיר, ורצוי שייראה כ"אין ברירה" לנוכח הסכנות לביטחון המדינה. יש לאמץ מדיניות של ריסון בנייה בשטחי יו"ש ושמירה על החתימה הטריטוריאלית הקיימת, שרובה נמצאת בקונצנזוס הישראלי. לעומת זאת, יש להרחיב את הבנייה במרחב ירושלים, כדי להעמיק את האחיזה הישראלית בירושלים רבתי - אזור הנמצא בלב הקונצנזוס בישראל. שמירת הלכידות של עם ישראל בארצו היא המטרה הנעלה ביותר.
פרופ' אפרים ענבר הוא נשיא מכון ירושלים לאסרטגיה ולביטחון (JISS)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו