השנאה לנתניהו חיסלה את המשאבים

התבטאותו האומללה של אפרים שמיר, שפילל למותה של שרה נתניהו, היתה אמנם חריפה, אך תאמה ברוחה את הנוף הכללי. דומה שעיקר משאבי היצירתיות של השמאל בעשור האחרון ממוקדים בדמוניזציה של ראש הממשלה ובהעשרת רפרטואר הקללות נגד הזוג נתניהו.

אני חושבת על השמאל הישראלי ותוהה: האם יכול להיות שכל ההון הרגשי והקוגניטיבי בוזבז על שנאת נתניהו? מה באמת נשאר ממשנתו הכלכלית, החברתית או הביטחונית של השמאל העכשווי?

נתחיל דווקא בביטחון. בראש מפלגת כחול לבן עמד מועמד שהציג מונה באחד מסרטוני התעמולה שלו. המספרים, שטיפסו והאמירו כלפי מעלה, סימלו את כמות הערבים שנהרגו בעזה במבצע צוק איתן. אני לא זוכרת מועמד ימני אחד שהתרברב כך במספר ההרוגים בצד השני כסוג של הישג, בטח שלא בסרטון תעמולה. אותו השמאל גם דחק בנתניהו לצאת למלחמה כוללת בעזה רק לפני כחודש, תוך כדי הצגת המימון מקטאר שנתניהו הסכים לשנע לרצועה כ"דמי חסות", ובהתעלמות מהמצב ההומאני המזעזע של תושבי עזה ערב הרמדאן. ואז הגיע ליברמן. "שר המלחמות", כך הם כינו אותו באימה ובפחד, עד שיצא נגד נתניהו והפך באורח פלא למועמד לגיטימי ונחשק עבורם בבחירות הבאות. כך מתנהל מחנה השלום, שאנשיו מטיפים לדו־קיום ולאחווה הדדית בין העמים?

נעבור לתחום החברתי. הפילוח הדמוגרפי בבחירות האחרונות לא הותיר מקום לספק: השמאל הישראלי מתגורר בערים החזקות והמבוקשות ביותר מבחינה סוציו־אקונומית. מי שבוחן מקרוב את תגובות השמאל ברשתות, יכול להבחין במגמה מעניינת: רבים מאנשי השמאל מודים שהם חיים ברווחה כלכלית טובה מאוד, אך טורחים להביע חשש לגורלה של הזקנה במסדרון, דאגה מאחוזי האבטלה (הנמוכים אי פעם, אגב) ורחמים כלפי תושבי הפריפריה שחייהם נהרסו, כמובן, בגלל נתניהו. דאגתם ל"מוחלשים" נוגעת ללב, אלא שבכל פעם ש"מוחלש" כזה או אחר מהפריפריה מתאר בהתלהבות את השיפור הניכר ברמת החיים הודות למדיניות הכלכלית והחברתית של נתניהו, האמפתיה המפוארת מתפוגגת וה"מוחלש" הופך בן רגע לחלק מ"עדר עיוור" או לסתם בבון. אחרי הבחירות כבר הפכה האמפתיה לשטנה, לרבות איחולי מוות ל"מוחלשים" מהטילים מעזה. כך מתנהל "המחנה החברתי", הדואג כל כך לשכבות החלשות, הנרמסות לכאורה תחת שלטון נתניהו? 

התמונה המעניינת מכל מתקבלת כשבוחנים את הכלכלה. אין באמת סוציאליזם־דמוקרטי בישראל, השמאל הישראלי נורא אוהב להשוויץ במצפון הסוציאליסטי שלו, אבל הקפיטליזם 4X4 מציץ לו מהחניה הפרטית בבית צמוד הקרקע. "הקפיטליזם החזירי" של נתניהו משרת אותם היטב, וכל השאר הוא לא יותר מפוזה שחוקה שאין מאחוריה ולו שמץ של אמת.

מה שנשאר מהשמאל הישראלי הוא גיבוב של אג'נדות כאוטיות שלא פעם סותרות את עצמן, ומגוון עשיר של קללות עבור משפחת נתניהו. המון המון קללות. קידוש השנאה לרה"מ שאב מהשמאל את כל משאביו האינטלקטואליים, והפך אותו למחנה הלא־אטרקטיבי שהוא היום.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו