מחר נציין במערכת החינוך, בצה"ל, ברשויות המקומיות ובמוסדות רבים ברחבי ישראל את יום האחדות, יום של אחדות לזכרם של בנינו גיל־עד, איל ונפתלי.
יום שבו אנו מבקשים לבחור בטוב, לא רק כמילים בעלמא אלא כדרך חיים. יום שבו האתגר לבחור בטוב גדול שבעתיים עבורנו, כהורים לילדינו שאינם עימנו. עבור כולנו כאזרחים במדינה שאנו כה אוהבים.
לפני כשבועיים זכיתי שוב לראות בחירה בטוב מהי. במרכז הגישור העירוני ברחובות התקיים טקס הענקת פרסים לילדי בית ספר יסודי שהשתתפו ב"תחרות סיפורי גישור" - סיפורים המתארים הליכי גישור שהתקיימו בבתי הספר תוך תיאור החוויה האישית של הילד המגשר. כשופט, לא יכולתי שלא להתרגש מלקרוא את מילותיה של ילדה בת 11 המתארת בסיפוק מפגש גישור בן 3 שעות שהצליח. "חייכתי לעצמי והייתי גאה לא בעצמי אלא בבנות שהן בסוף השלימו". התרגשתי לראות בטקס עשרות ילדים הלומדים מגיל צעיר לבחור בטוב. צעירים התורמים כבר עתה ליצירת חברה הדוגלת בערכים של הקשבה, סובלנות והידברות.
בספרה "מה ילד יום" מביאה בת־גלים רעייתי את מילותיו של גיל־עד בננו, שכתב ביומנו: "לאחרונה נשמעים הרבה קולות המתארים מצב גרוע של אנשים, אין חשק. אבל המצב ככה רק בגלל הקולות האלו. האווירה הכללית היא מה שקובעת. אם אנשים יתחילו להגיד שהכל מצוין והאווירה טובה ויש כוח וחשק, שרוצים לבוא ולעשות, ללמוד ולקבל אז נעלה כמה שלבים. שורה תחתונה הכל תלוי באווירה. כל אחד משפיע".
מחר נחגוג את יום האחדות - יום של בחירה בטוב עבור כל אחד מאיתנו, כי כל אחד שבוחר להיות בטוב - משפיע.
אופיר שער הוא אביו של גיל־עד ז"ל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו