הסחף האדום עבר אתמול ממדריד לליברפול. רבבות יצאו לרחובות עיר הנמל האנגלית כדי לקדם את הגיבורים באדום, ששבו הביתה בשלום מגמר. הייתם מאמינים? עבור הדור שלי, לחזור הביתה עם גביע או עם כל תואר היה עניין שבשגרה. לנערי שאנקלי ופייזלי, ניצחון היה ברור כמו התה עם חלב של השעה ארבע. עניין פורמלי בלבד.
אלא שעבור האוהדים הצעירים, שהגיעו למדריד, המציאות מוכיחה את ההפך. ועדיין מדהים היה לראות במדריד כיצד הווינריות במועדון הזה עוברת בירושה. מאב לבן ומאם לבת. גם האוהדים הצעירים, שבקושי ראו תארים (האחרון לפני 14 שנה), לא חושבים על אופציה אחרת מניצחון כי ליברפול היא מבחינתם המועדון הגדול בעולם! עיר שלמה חגגה שלשום ואתמול את הסדר העולמי החדש באירופה, שמבחינתם הוא הסדר העולמי הישן. אין חדש תחת השמש מבחינתם - ליברפול אלופת אירופה. כי ככה זה אמור להיות.
יורגן קלופ ממשיך להיות הסיפור הגדול של הגמר. מי שהפסיד בשני גמרים קודמים עם דורטמונד ב־2013 ועם ליברפול בקייב לפני שנה, זכה למרב תשומת הלב. ליברפול היא קבוצה שהמאמן שלה היום הוא הכוכב הגדול. ראיתי את התגובה של העיתונאים כשהשחקנים יצאו מחדר ההלבשה במדריד. אין ספק שסלאח, ואן דייק והחברים זוכים לתשומת לב מיוחדת, אבל כשקלופ יוצא העיתונאים עוברים לדום.
האיש נחמד, חייכן, קשוב, איש טוב, ונוסף על כך, אוהב להתבדח. הגדולה של קלופ היא שהוא קודם כל מכבד את השחקנים שלו, את המנהלים שלו, אבל בעיקר את האוהדים שלו, והכי חשוב עבור אוהדי ליברפול - קלופ מכבד את העיר שלו. ובליברפול כיבוד העיר זה כיבוד אב ואם אצלנו. ואפרופו דמיון: אתמול עיר מרגשת ציינה את יומה, הלוא הוא יום ירושלים. כמה סימבולי שאחות תאומה ברגשנות חגגה אתמול כמעט בו בזמן. יום ירושלים ליהודים היה ליום ליברפול לאנגלים.
במדריד היה מי שתהה אם יורגן קלופ לא הפך להיות הלוזר של אירופה, אחרי שהפסיד בשישה גמרים מתוך שבעה. במסיבת העיתונאים הרשיתי לעצמי להגיד לו שמבחינתי הוא ווינר, בטח אחרי הניצחון על טוטנהאם. אין ספק שזו לא היתה ליברפול שאנחנו אוהבים לראות, אבל קלופ החליט במדריד לא לקחת סיכונים. הפעם קלופ לא רצה להרשים כמו נגד באיירן ב־2013 עם דורטמונד או לבוא לשחק משוחרר כמו נגד ריאל מדריד לפני שנה. הפעם ליברפול בחרה לשחק זהיר. ליברפול זכרה את המתפרצות של טוטנהאם נגדה באנפילד. הפעם התואר היה מעל לכל. הקהל של ליברפול הבין. האופציה לא לחזור הביתה עם הגביע בכלל לא היתה קיימת.
בשדה התעופה של מדריד אתמול ראיתי הרבה בריטים ישנים על הרצפה. חלקם עודדו יותר מדי וחלקם שתו יותר מדי. כך או כך, אלה מליברפול כנראה פספסו את החגיגות אצלם בבית. וכשמדברים על ליברפול, החגיגות של האוהדים הן לא פחות יפות ומרגשות מאלה על המגרש; חגיגות של תואר אירופי שישי, שאוהדי יונייטד, סיטי וצ'לסי יכולים רק לחלום עליו.
מי יודע, אולי במדריד החל עידן חדש/ישן. ואן דייק, השחקן האהוד ביותר היום, הבטיח אליפות בשנה הבאה. מה יש? למה לא גם צ'מפיונס?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו