יום ירושלים בתנ"ך - ועכשיו

שמה של ירושלים מופיע בתנ"ך 669 פעמים, במהלך 238 פרקים. חקר הופעותיה של ירושלים בתנ"ך מלמד שהעיר והעם היהודי מחוברים משחר הימים ושירושלים "רשומה על שמו" של העם היהודי בטאבו הקדום בעולם. 

מעבר לקיומם של שני בתי מקדש בהר המוריה בירושלים, שעמדו בתפארתם במשך כאלף שנה והיו סמל של עצמאות וגאווה – התנ"ך מספק הוכחה ניצחת לכך שירושלים הובטחה לישראל על ידי ה' וכי מלכותה התבססה בעיר בדרכים רבות; בכיבושה בכוח וברכישתה בכסף, במגורים בה, בקיום חיים ממושכים לאורך שנים ארוכות ובקיום פולחן מרכזי בה. הגירוש ממנה, מימוש החזרה אליה, שוב ושוב, ומוטיב העקשנות לשוב הביתה, מחזק בפועל את מעמד השייכות שרכשה עם השנים. 

ירושלים היא העיר שבה לבסוף מתקיימת ההבטחה האלוהית לאברהם. ההבטחה להפוך את צאצאיו לעם, להוציאם מעבדות לחירות, להצילם מאויביהם, ליצוק בהם תוכן מאחד ומהות של מוסריות, צדק ונאמנות. להכניסם לארץ המובטחת ולהורישם בעיר ובמרחב, לאחדם ולאפשר להם להקים ממלכה עצמאית. 

בית ה' בירושלים הופך אותה לעיר האלוהים ולמקום שבו כל אחד יכול להתפלל על מבוקשו ולדעת כי תפילתו תתקבל אם הוא ראוי לכך. השלמות היא בחיי השגרה בממלכה השלווה. בכך למעשה מתקיימת הבטחת האל להורישם בנחלה בבטחה בשלווה ובמנוחה. 

אבל סיפורה של ירושלים הוא גם סיפורו של קונפליקט. סיפור שבעיקרו האדם מנסה לגעת בשלמות. החיפוש אחרי גן עדן עלי אדמות מתנהל בעיר שהיא מקום של צדק ושל יושר, שבו האדם יכול לבחור ולהתנהל בה על פי הכללים ולהרוויח מכל טוב, או להפר את הכללים ולהפסיד הכל. 

ירושלים היא עיר שגרמה לאנשים לאהוב אותה, לקדש אותה, להילחם עבורה ולמות בעבורה. עיר שהסילוק ממנה נחשב חורבן ועונש, והרצון לחזור אליה ייצר כמיהה ותקווה. עיר שהיא יעד, סמל ותקווה. מקום שלאורך אלפי שנים שימש עבור עם שלם וייחודי כתובת ולבסוף הפך לזהות. 

סיפורה של ירושלים בתנ"ך יכול להסביר את העוצמה האדירה שיש לה על העם. ברור ששורשי העם היהודי נטועים עמוק בירושלים והקשר בין העם והעיר הוא קשר שלא ינותק. לאור זאת, אין ספק שכל עוד קיים עם יהודי המחובר למורשתו, ימשיך הרצון לקיים חיים יהודים בירושלים ותימשך הכמיהה אליה. 

ספר תהילים, המיוחס לדוד המלך, מי שהקים את ממלכת ישראל בירושלים, מונה 150 פרקי תפילה, שירה והלל. שמה של ירושלים מופיע ב-11 פרקים בלבד. באחד מהם, מזמור קל"ז בתהילים, מוזכר הביטוי "יום ירושלים" (תהילים קלז, ז). בכתובים מציין הביטוי "יום ירושלים" את יום חורבן העיר, אך בימינו את יום שחרורה של ירושלים ואיחודה במלחמת ששת הימים. כ"ח אייר, יום השחרור, אף נקבע על ידי מדינת ישראל כיום חג לאומי, בבחינת תיקון למשמעות המקור הכואבת. תיקון למשמעות הכואבת המוזכרת בתהילים שמשמעותה: בנייה – לעומת הרס וחורבן.

שלמה צזנה הוא עיתונאי וחוקר ירושלים, מחבר הספר "669 ירושלים בתנ"ך"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו