שיאו של מסע נקמה בן עשרים שנה

פרופ' אריה אלדד סיפר לי פעם שבזמן כהונתו כחבר כנסת, נמנע ליברמן מלברכו לשלום כשחלף על פניו במסדרות. הסיבה: אלדד עמד מאחורי "קמפיין פינוקיו", שבו צויר יו"ר ישראל ביתנו עם האף הארוך של השקרן המיתולוגי. זה ליברמן: אם אתה אויב, זה לתמיד.

אבל יש אויב אחד שליברמן לא יכול להעלים מהנוף ולהתעלם ממנו במסדרון: ראש הממשלה נתניהו. לפני 20 שנה הקים מנכ"ל הליכוד לשעבר את מפלגתו, ישראל ביתנו, אחרי שה"בוס" לא עמד בציפיות ולא "סידר" לו מקום בעשירייה הראשונה. 20 שנים נמשכת היריבות המרה, שני עשורים של מסע נקמה שמגיע כעת לשיאו. 

בבחירות 2006 היה ליברמן קרוב ליעדו יותר מאי פעם. קולות ספורים הפרידו בינו לבין הנקמה המתוקה. ישראל ביתנו השיגה 11 מנדטים, לעומת 12 של הליכוד. ליברמן לא אמר נואש וניסה לגייס בעלות ברית מקרב סיעות הבית על מנת ליטול מנתניהו את ראשות האופוזיציה, אך נחל אכזבה. 

לאחר שהתפרסמו תוצאות הבחירות ב־2009, המריא ליברמן למינסק. רק בתום שבוע של תעתוע ומריטת עצבים שב ארצה, התייצב בפני הנשיא והמליץ על נתניהו (ולא על ציפי לבני). 

ערב בחירות 2013 נתניהו חשש מהישנות התסריט, וחתם על הסכם איחוד סיעות עם ישראל ביתנו. הסיעה המאוחדת זכתה ל־31 מנדטים, ואחרי הבחירות ליברמן הפריד את הסיעות. ההסכם היה המוקש שפוצץ את ממשלת 2013, ובעקבותיו אבדו לליכוד שני מנדטים לטובת ישראל ביתנו. הראשון כשריבלין נבחר לתפקיד נשיא המדינה, והשני כשגדעון סער התפטר מהכנסת. במקום השניים נכנסו נציגי ישראל ביתנו.

על פניו, ממשלת 2013 היתה הנוחה ביותר לכל מי שפילל לשוויון בנטל. יו"ר ועדת החוקה מטעם ישראל ביתנו, דוד רותם ז"ל, החל לקדם את חקיקת החוק, אבל יו"ר ישראל ביתנו בחר לנהוג כבריון השכונה. 13 המנדטים של ישראל ביתנו שינו את המאזן, יש עתיד עברה את הליכוד וליברמן, עם יאיר לפיד, החל לאיים על נתניהו שיגבש רוב של 61 שימליץ בפני הנשיא על לפיד כמועמד להרכבת ממשלה חלופית. נתניהו שבר את הכלים והלך לבחירות. 

טועה מי שגורס כי בעיות דת ומדינה הן פרי דמיון. הפגנות אלימות של הפלג הירושלמי בשנים האחרונות, לצד הניסיונות לשנות את המרחב הציבורי, הגדישו את הסאה. ליברמן זיהה את אי־הנחת וביקש לשמש לה כתובת. אלא שאין מדובר מבחינתו במאבק עקרוני, אלא בתירוץ שקוף. הוויכוח סביב שיטת קביעת המכסות בחוק הגיוס הוא ויכוח סרק. להתווכח אם המכסות יוגדרו בחוק או שמא ועדה מיוחדת מטעם משרד הביטחון תקבע אותן בכל שנה, זה כמו להתווכח אם עדיף אקמול או אופטלגין לטיפול בדלקת ריאות. 

רק לפני חצי שנה פרץ ויכוח עקרוני בהרבה. הסיבוב השני בין עופר ברקוביץ למשה ליאון בבחירות לראשות עיריית ירושלים היה למעשה התמודדות עקרונית על סוגיות דת ומדינה. ליברמן, שמניף לכאורה את דגל המאבק ב"מדינת הלכה", המליך למעשה את משה ליאון, המועמד המובהק של הנהגת הציבור החרדי־ליטאי בירושלים. 

אין חדש תחת השמש. כניעה לסחטנות לעולם תגביר סחטנות. מסיבות פוליטיות־קואליציוניות אולי היה מקום לוותר בשעתו לנפתלי לבנט או למשה כחלון. אבל לא לאביגדור ליברמן. זו היתה טעות להסכים לאיחוד סיעות שהגביר את כוחו, וזו טעות ליצור תקדים ולהעניק ליו"ר סיעה בת חמישה מנדטים את תיק הביטחון. מבחינת נתניהו, אולי היה עדיף להמשיך עם קואליציה של 61 ח"כים, או ללכת לבחירות כבר לפני שנה וחצי. 

לעולם אין להשביע את התיאבון של בריון השכונה. ראש הסיעה, שרק בנס עבר את אחוז החסימה, תובע עתה מעמד של מספר 2 במדינה. זהו טבעו של בריון.

סופי רון־מוריה היא עיתונאית וסופרת

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו