האמת על מימון האירוויזיון

"חוק צ'יץ'", על שם ראש עיריית תל אביב שלמה להט, מלמד גופים ציבוריים שאם חלילה מתוכננים קיצוצים, הראשונים להיפגע צריכים להיות השירותים החיוניים. כך אפשר לבזבז כספי ציבור על מותרות, ולאחר מכן לדרוש תקציבים ציבוריים לטובת הוצאות חיוניות. התאגיד זיהה את האירוויזיון כמתאים בדיוק לחוק צ'יץ', אחרת קשה להבין את התנהלותו בשנה האחרונה.

הפקת האירוויזיון הסתיימה, ואיתה גל המחמאות לתאגיד השידור הציבורי כאן. רכוב על הצלחתו, הפנה מנכ"ל התאגיד אצבע מאשימה כלפי הממשלה, על שאינה נושאת בעלויות הפקת האירוויזיון. לטענתו, עלויות ההפקה מסתכמות בכ־130 מיליון שקלים, אולם בניכוי הכנסות ממכירת כרטיסים (20 מיליון) ועלויות אבטחה שהממשלה משלמת (6 מיליון), נותר לתאגיד חוב בסך 104 מיליון שקלים שאותם ישלם "ממקורותיו" בפריסה על פני 15 שנים. לא ברור, אגב, לאן נעלמו 5 מיליון יורו שאיגוד המשדרים האירופי אמור להעניק לתאגיד. 

האם צריך להזכיר שמקורות המימון של התאגיד הם כספי המסים? תקציב התאגיד לשנה זו עומד על כ־780 מיליוני שקלים, ואף צפוי לצמוח קצת. פריסת החובות על פני 15 שנה פירושה שעל התאגיד לנתב פחות מאחוז בודד מתקציבו בכל שנה לכיסוי הוצאות האירוויזיון. 

במהלך המסע לגיוס כספי המסים, ראיינו בתאגיד השידור את המפקח מטעם ה־EBU על האירוויזיון. כשנשאל על היעדר התקצוב הממשלתי, ענה המפקח שמדובר בחזון נפרץ באירופה בעקבות חוקים האוסרים על ממשלות לממן תכנים מסוימים. הפתרון הרווח באירופה הוא להשית את העלויות על התאגיד הציבורי המקומי.

פרשת מימון האירוויזיון היא חוליה בשרשרת ארוכה של הטעיות וניסיונות סחיטת כספי ציבור על ידי התאגיד. כבר בראשית הדרך, כשהיה צורך בהפקדת ערבויות בסך 12 מיליון יורו, הבהירו בתאגיד לממשלה שללא תקציב ייעודי הם לא יוכלו לשלם את הערבות והאירוויזיון לא יתקיים בישראל. משרדי האוצר ורה"מ לא נכנעו ללחץ והובילו לסיכום שלפיו אם יחולטו כספי הערבות, המדינה תפצה את התאגיד בסכום שתמצא לנכון. התאגיד, מצידו, לקח הלוואה והפקיד את כספי הערבות.

כעבור זמן קצר ניצלו בתאגיד שוב את שעת הכושר האירוויזיונית. הממשלה קידמה הצעת חוק לפיצול חטיבת החדשות מתאגיד השידור. התאגיד הבהיר למשרד התקשורת שאם החוק יעבור, הוא יאבד את חברותו באיגוד המשדרים האירופי, וישראל לא תוכל לארח את האירוויזיון. במקרה הזה הממשלה התקפלה והפיצול נגנז.

אבל עיון בתקנות איגוד המשדרים האירופי מלמד שחברות ניתנת גם לקבוצת תאגידים שאחד מהם משדר חדשות, כפי שקורה במדינות כבלגיה, צרפת, גרמניה, מונקו, הולנד, פולין, שבדיה ובריטניה - החברות כולן ב־EBU.

בהתכתבות בין התאגיד לאיחוד המשדרים האירופי לא נאמר שישראל תאבד את חברותה אם אכן תפוצל חטיבת החדשות, אלא שהתאגיד יצטרך לשלוח בקשה חדשה לחברות, וזו תיבחן לפי כללי האיחוד, שכאמור מאפשרים חברות של קבוצת תאגידים, ולא תאגיד אחד בלבד.

לפי דיווחים בתקשורת, במו"מ הקואליציוני דנים בין השאר בקיצוץ תקציב התאגיד. לא מן הנמנע שתאגיד השידור רוכב על הצלחת האירוויזיון לטובת יישום נוסף של חוק צ'יץ'.

אלעד מלכא הוא מנכ"ל האגודה לזכות הציבור לדעת

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו