בימים האחרונים התרבו קריאות השבר על קץ הדמוקרטיה ומשפטנים "בכירים" אף איימו לצאת במאבק ולהשבית את מערכת המשפט לנוכח הדיבורים על רפורמה אפשרית במערכת המשפט והצורך בריסונה. זו אינה הפעם הראשונה שאבירי "הציבור הנאור" נזעקים לאיים בצעדים קיצוניים.
בשלהי 2016 התכנסו בכירי עולם המשפט בכנס השנתי של "העמותה למשפט ציבורי". היו אלה ימי ראשית כהונתה של שרת המשפטים איילת שקד, ובאוויר ריחפו יוזמות ראשוניות לשינוי השיטה למינוי שופטים. פרשות נתניהו טרם נולדו באותה עת.
נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס והוגה "המהפכה החוקתית", אהרן ברק, נשא דברים בכנס, ואמר: "צריך להבין שבית המשפט העליון הוא משפחה אחת, גם אם יש דעות שונות. טובתה של המדינה היא שיהיה בית משפט קוהרנטי, שהיחסים בו יהיו כמו במשפחה, עם כל חילוקי הדעות. אי אפשר להכניס למערכת הזו מישהו שאיננו חלק מהמשפחה". הנשיא ברק הישיר מבטו אל שרת המשפטים והצהיר כי היה נאבק ללא מעצורים נגד ההצעה לבטל את הווטו של שופטי בית המשפט העליון בוועדה למינוי שופטים: "הייתי מתפטר והייתי אומר לכל שופטי בית המשפט העליון להתפטר. אם יהיו איומים, כולנו יוצאים לגמלאות".
ואכן, "חבריו" של ברק הלכו אף הם בדרכו לא פעם. מערכת המשפט נחלצה לבצע חרם על לשכת עורכי הדין שהרהיבה עוז להנהיג משוב לשופטים. הנשיאה נאור כינתה הצעת חוק "אקדח טעון" המונח על השולחן במטרה לאיים על השופטים, והשופט המנוח מישאל חשין איים, כזכור, ש"יגדע את ידו" של מי שינסה לשנות את מבנה מערכת המשפט.
קשה אפוא שלא להגיע למסקנה כי בכל הנוגע לביקורת, שקיפות, מתינות וסובלנות - מערכת המשפט בישראל מתקשה ליישם את שהיא דורשת מאחרים, ופרשות נתניהו הן לא יותר מאשר תירוץ תורן להיתלות בו כדי להימנע מהרפורמה שמרבית הציבור סבור שהמערכת כה זקוקה לה.
מה עומד מאחורי חוסר הסובלנות הקיצוני הזה מצד "הציבור הנאור", ומדוע "המשפחה" מסרבת לנהל שיח בין השקפות שונות? הסיבה ברורה: ברק וחבריו הבינו מזמן שהבסיס התיאורטי שהניחו לביצור כוחו האדיר של ביהמ"ש העליון לא יחזיק מעמד כשהקבוצה היריבה תעלה גם היא למגרש, ושתי הגישות - אקטיביזם שיפוטי מול שמרנות וריסון - יתמודדו זו מול זו כשווות מול שוות.
בכל פעם שהיתה הזדמנות לשינוי, נעמדו ברק וחבריו על רגליהם האחוריות. פרופ' רות גביזון נפסלה לכהונה בעליון, משום ש"יש לה אג'נדה". שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן, פעל לקידום רפורמות במערכת המשפט, ונתקל בחומה בצורה.
אהרן ברק וחסידיו מבינים את שרבים במחנה הלאומי מסרבים להפנים: לא משנה מה הרפורמה שיוזמים, ולא משנה מי יוזם אותה, כל עוד היא נועדה להחזיר את ביהמ"ש העליון לממדיו הטבעיים, הם לא ייתנו לכך יד. מול כל הצעה לשינוי בשיטת מינוי השופטים או הגבלת סמכותו של העליון להתערב בהחלטות הרשות המחוקקת, הם יגיבו באיומים בהולים וקריאות למרי אזרחי, שספק אם הצד השני היה מעז להשמיע. הכל כשר בהגנה על ההגמוניה.
לא בכדי כינה המשפטן האמריקני הבכיר ריצ'רד פוזנר את מעשיו של ברק "רודנות נאורה", ותיאר אותו "כשודד ים משפטי" שניצל בתחכום ואקום פוליטי ומשפטי כדי לבצר את סמכותו וכוחו.
ברק וממשיכי דרכו אינם מעוניינים במצטרפים חדשים "למשפחה", בפרט כאלה שאינם חושבים כמותם, שמערערים על עקרונות המהפכה השיפוטית, ושדוגלים בשמרנות ובריסון משפטי. הם רוצים להמשיך לשחק לבד על המגרש, בלי יריבים. הם לא באו לשחק הוגן, הם באו לנצח, וכדאי מאוד שחלק מצדקני המחנה הלאומי יפנימו זאת.
עו”ד מיכאל דבורין שימש יועץ לענייני משפט של הליכוד בבחירות האחרונות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו