על הקרנבל הלילי בשכונת התקווה: "יש לי מחר בית ספר ואני הולך עם הדגל!"

1:10 בלילה בפיצריית פיצה זיתים באמצע התקווה. אמא אוהבת מזמינה מגש לה ולבנה שמודיע בנחרצות: "יש לי מחר בית ספר ואני הולך עם הדגל". זה באמת לא יום שאתה רוצה לפספס בו ביקור בבית הספר, ועוד כשאתה אוהד בני יהודה.

מרכז השכונה היה צבוע כתום לאורך כל הלילה. דגלים, צעיפים ועובדי עירייה שמיהרו לקשט את השמיים לפני שהקבוצה תגיע מחיפה. דוכני הפלודה עמדו בעומס עד לשעות הקטנות, מספקים נחמה מתוקה בערב שכולו דבש טהור לכל כתום.

רחוב האצל סיפק אתמול תמונות נפלאות. פסיפס אנושי שרק כדורגל, וקבוצה כמו בני יהודה יכולים להרכיב - סבתות עירקיות, דתיים שומרי מצוות, ילדות צעירות, חבורות פרלמנטים שעמדו בצד הכביש וקשקשו בקול גדול, כשבמרכז הכביש חוגגת ללא הפסקה קבוצת האולטראס. 

"הלו שמחה ירדת מהבית?", שאלה אחת מתושבת השכונה. "נראה לך שלא? פחחח. אמרתי לך שאם ינצחו אני באה", ענתה שמחה, שספק אם ביקרה השנה במגרשים, אבל שהיא תחמיץ כזאת סיבה למסיבה? צודקת.

"יאללה, הבנו את הפרנציפ", זרק אוהד חבר שמיהר להתיישב ליד אשתו, רגע לפני שמישהו דאג לאקשן וניפץ בקבוק על הכביש. "הנה עכשיו יהיה מעניין". תפוחים מסוכרים נתנו פייט למלבי עם כל התוספות כשברקע אוהד מתנדנד צועק "בני יהודה לקחה אליפות!", ונזכר לתקן רק אחרי עשרות הצהרות מהסוג הלא נכון. אבל זה לא הפריע לחגיגה.

סביב השעה 2:00 הגיעה הבשורה - האלביסים עזבו את חיפה ובניגוד לזכייה הקודמת אז עצרו לחגוג מחוץ לשכונה, הפעם הם הגיעו דוך לבית השמחות האמיתי. וכמה שמגיע להם.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו