חלקים באליטה הישראלית המזוהים עם האופוזיציה מזהירים שהסכם קואליציוני המבקש לאזן בין הרשויות השלטוניות - כך שהרשות השופטת לא תוכל למנוע בכל מקרה מנציגי הריבון בכנסת להביא לידי ביטוי את עמדת רוב הציבור - הוא סימן היכר לסופה של הדמוקרטיה או מרשם לחיסולה.
אך מהי, בדיוק, אותה דמוקרטיה? כולם מסכימים על כך שדמוקרטיה היא שלטון הציבור (או שלטון העם), אך לא כולם מסכימים שהיא שלטון רוב הציבור. יש מי שסבורים שרוב אזרחי המדינה אינם יודעים "באמת" מה הם רוצים. לעומת זאת, יש בודדים שניחנו ביכולות "דמוקרטיות" לדעת מהו רצון הריבון - ולפיכך מוקנית להם הסמכות העליונה לעצב את המסגרת הפוליטית. במילים אחרות, דמוקרטיה היא שלטונם של בודדים היודעים "באמת" מהו רצון הציבור.
לא. דמוקרטיה היא שלטון הרוב - ותו לא. כל דרך אחרת ליישם את "עמדת הציבור" היא בגדר פטרנליזם הפוגע בחירותם של הפרטים המרכיבים את הרוב הפוליטי. נכון, לדמוקרטיה יש תנאי סף: מתן הזדמנות למיעוט להפוך לרוב באמצעות שכנוע בצדקתו, ולכן מבצרים בדמוקרטיה את חופש הביטוי והשוויון הפוליטי. עם זאת, ערכים ליברליים אחרים, חשובים ככל שיהיו, אינם נוגעים ישירות להגדרת המונח דמוקרטיה, אפילו לא זכות הקניין, חופש העיסוק או הזכות לפרטיות.
שופטי בית המשפט העליון אינם נציגי ציבור, וגם לא "תחליפי ציבור", אבל באחריותם להסב את תשומת ליבם של אזרחי המדינה למקרים שבהם עולה החשש כי נבחרי הציבור פוגעים בהם. לא יותר מכך. כל התנהלות אחרת, המבקשת להגשים את עמדת נציגי המיעוט על חשבון עמדת נציגי הרוב - חוטאת להגדרת הדמוקרטיה. במקרה הרע זו מיעוטוקרטיה, במקרה הגרוע יותר זו אוליגרכיה.
להדגשת האבסורד בטענת "קץ הדמוקרטיה", דמיינו תרחיש שבו סיעת כחול לבן עורכת הסכם קואליציוני עם מרצ, ובו סעיף הקובע כי החלטות בית המשפט העליון המבקשות להחיל ריבונות על שטחי שומרון ויהודה או אוסרות פתיחת עסקים בשבת באופן גורף - ייענו בחקיקה הפוכה. האם גם במקרה כזה היו מקוננים ללא הרף על "ריסוק הדמוקרטיה"? מסופקני. ומה לגבי בית משפט עליון שרוב שופטיו חרדים או מתנחלים; האם גם אז יתעקשו שזהו מוסד המגשים את "רצון הריבון"?
עם זאת, יש נקודה שראוי לאמץ לנוכח הביקורת הגואה: אין צורך למהר לעשות שינויים דרמטיים במוסד שלטוני הפועל כבר עשרות שנים. התנהלות שמרנית תקדם שינויים באופן מדוד וזהיר, כדי "לא לשפוך את התינוק עם המים". מהפכות אינן דרכה של מדינה חפצת חיים.
טוב יעשה בג"ץ אם יאמץ את אופי תפקידו של מבקר המדינה - פיקוח על רשויות השלטון והצעת המלצות הנוגעות לפגמים בתפקודן. הממשלה החדשה, מצידה, צריכה להסביר לציבור עד כמה ובאיזה אופן מתפקד ביהמ"ש העליון כשחקן פוליטי, בטרם תתפתח ברפורמות מוסדיות רדיקליות. לא מתוך התרסה, אלא כדי להעניק לביהמ"ש הזדמנות הוגנת ליטול חלק בשיח הפוליטי שיש לנהל במדינה דמוקרטית. בסופו של דבר, בג"ץ אמנם נדרש להתריע מפני שרירות ליבו של שלטון כל יכול - אבל המילה האחרונה שמורה לרוב אזרחי המדינה.
ד"ר שאול שארף הוא מרצה במרכז האקדמי פרס ברחובות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו