סבב הלחימה האחרון תפס אותי בשליחות הסברה בגיאורגיה. מטבע הדברים, הפוליטיקאים ומובילי דעת הקהל המקומיים שעימם נפגשתי התעניינו בפרטי העימות בין ישראל לעזה, וביקשו לדעת כיצד פועלת ישראל לנטרול איום הטרור הרקטי מהרצועה.
כשסיפרתי להם מה ישראל עושה - ובעיקר מה היא נמנעת מלעשות - כדי לצמצם ככל האפשר את הפגיעה באוכלוסייה האזרחית בעזה, כל בני שיחי, ללא יוצא מן הכלל, הגיבו בפליאה. "יצאתם מדעתכם?" שאלו בשפה מאוד לא דיפלומטית, "אתם מעדיפים את אוכלוסיית האויב על שלכם?"
כאן עצרתי. אם הייתי מוסיף ומספר להם שישראל ממשיכה לספק לאויב את כל צרכיו, מאוכל ועד מלט, בזמן שיישוביה מופגזים, ושעובדי חברת החשמל שלנו נשלחים - תוך כדי סיכון חייהם - לתיקון קווי החשמל לעזה אחרי שנפגעו בטילים המשוגרים ממנה, הם בוודאי היו משתכנעים שהשתגענו. שום מדינה בעולם אינה נוהגת בעניינים כאלה כמו ישראל. במשך שנים שכנענו את עצמו שזו תעודת כבוד, והתבשמנו מן האשליה שהדבר מעיד על רמתנו המוסרית. ובכן, הגיע הזמן להכיר במציאות: כשאחרים מסתכלים עלינו, הם רואים טיפשות, לא מוסר.
איני מערער על העיקרון שגם בלחימה יש לשמור על המוסר, וגם לא על הקביעה שצה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם, שכה התחבבה עלינו. אבל הדאגה לחיי האויב - אזרחים ולוחמים כאחד - כבר מזמן חצתה אצלנו את הרף הסביר, ודחקה הצידה שיקולים אחרים, משמעותיים וחשובים יותר. כללי המוסר האנושי מחייבים להימנע מביזה, להתייחס בהומניות לאויב שנכנע, וכיו"ב. לעומת זאת, אין שום דבר מוסרי בצמצום הפגיעה באויב, אם הדבר מרחיק את הניצחון או מעמיד בסכנה את כוחותינו ואזרחינו. להפך, חובתה הראשונה של המדינה היא לספק ביטחון לאזרחיה, וכשהיא נמנעת מכך מפאת החשש לחיי אוכלוסייה עוינת, מדובר בפגם מוסרי חמור ובלתי נסלח.
הסכם אוסלו וההתנתקות לא רק העמידו את ישראל מול סיכונים ביטחוניים חדשים, אלא גם שיבשו את המצפן המוסרי שלה. נכפתה עלינו מערכת ערכים שגויה, שאינה תקפה בשום מקום אחר, המצווה לרחם על האכזרים, וכתוצאה, להתאכזר לעצמנו. ישראל נפלה למלכודת של מוסריות מדומה. כשצה"ל מפעיל שוב ושוב את נוהל "הקש בגג" ומאפשר לרבי מחבלים להימלט, התוצאה בפועל היא בלתי מוסרית: הלחימה מתארכת וגורמת לקורבנות נוספים, הן בצד הישראלי, והן בעזה.
חמאס ושאר ארגוני הטרור והג'יהאד המבקשים להשמיד אותנו הם התגלמות הרוע, והמוסר דווקא מחייב לפעול נגדם במלוא התקיפות, עד לביעורם. על ישראל לחזור לעקרונות הישנים שתוקפם לא פג: פגיעה מקסימלית באויב היא מוסרית, צודקת ונכונה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
