שאון מטוסי הקרב, החלונות הרועדים, ותחושת הבהלה כשהאזעקה מופעלת. כל אלה מותירים צלקות שאינן מגלידות במהירות. ותושבי הדרום עייפים; עייפים מכך שסבב רודף סבב, בתסריט ידוע מראש. דווקא הידיעה שאזרחי ישראל, מכל קצוות הארץ, תומכים בהם ומזדהים עימם - מסייעת בהתמודדות.
אבל בסבב ההסלמה החולף חווינו תופעה חדשה, המאיימת על הבסיס העמוק ביותר שלנו כחברה: הרשתות החברתיות התמלאו בהתבטאויות נוסח "באשקלון בחרו בביבי - שיסבלו" או "תושבי הדרום הצביעו ליכוד - מגיע להם".
אם ארגוני טרור מצליחים לפגוע בגוף, ולאורך זמן גם במצב הרוח הלאומי, הרי ביטויים מהסוג החדש מבטאים כבר את הרס הרוח הישראלית, ומפוררים את הסולידריות המשותפת, שהחזיקה את המדינה ב־71 שנותיה.
בצוק איתן התגייסו אזרחי המדינה, מכל אזורי הארץ, לעודד את תושבי הדרום והחיילים, והרשת נשטפה במתנדבים שהציעו סיוע באירוח, במזון, בנופש; זו היתה הרוח השלטת. הפעם המגמה הפוכה. במקום סולידריות, ניכור; במקום עידוד, "מגיע לכם". לאן נעלמה הרעות הבסיסית שאזרחי ישראל הפגינו תמיד? אמנם, זהו "טרנד" רשתי, וייתכן שהוא אינו משקף את הלך הרוח הדומיננטי. אבל כאשר אזרחים מגלים אדישות ואינם נחלצים לגנות בתוקף את המתקפה הברוטלית על הלכידות החברתית, משהו עמוק עלול להיסדק.
מאחורי הביטויים הקשים לא עמדו בוחרי נתניהו והימין, אלא דווקא אלה שהמחנה הפוליטי שלהם טרח לזעוק מעל לכל במה אפשרית שנתניהו "משסע את העם"; אלה שבבחירות השמיעו געגועים ל"ישראל של פעם", שקראו "לחזור למה שהיינו", לפני שהליכוד ונתניהו "פילגו" אותנו רק כדי לשמור על השלטון.
זו, אגב, לא תופעה חדשה לגמרי. היא מרימה את ראשה בכל פעם שהטרור מכה במתנחלים, מעבר לקו הירוק. רבים עטים על ההזדמנות להאשים את הקורבנות באלימות, ולהסביר בפטרונות ש"הם מביאים את זה על עצמם". ההקשר שונה, אבל העיקרון זהה: הקורבן מסומן כ"אחר", שחוויית הסבל והאובדן שלו הם עסקו הפרטי ולא חלק מהחוויה הישראלית; כמי שתפיסותיו האידיאולוגיות מצדיקות את הדרתו ואת שלילת זכאותו לסולידריות הלאומית.
כשבדרום המדינה מתאמצים להרגיע את התינוקות הבוכים, לאסוף את השברים בבתים שנפגעו ולהגיע בזמן למרחבים המוגנים, מוטלת על כולנו החובה לשקם את הסולידריות. על כל "בום" שעליו מדווח בטלוויזיה, מאות בתים בישראל רועדים. זה לא "אצלם", זה לא "שם", וזה לא "שלהם". זה אצלנו, כאן, בישראל. זה שלנו.
השתיקה היא הפרס הטוב ביותר שאפשר לתת למפוררי הסולידריות. אסור לאפשר להם את זה. צריך להיאבק במגמות האלה, ברשתות החברתיות ובשיח הציבורי. רוב אזרחי המדינה אינם תומכים באופנת ההתנכרות. ערב ימי הזיכרון והעצמאות, הרוב הזה צריך להשמיע קול ברור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
