מהגותו של סוקרטס למדתי לפני שנים רבות שבדילמות מוסריות, ערכיות ופוליטיות - אסור ללכת על פי הרגש, כיוון שהוא יועץ גרוע. ומוויכוח שהיה לי עם פרופ' אהרן ברק למדתי שכדי להגיע למסקנה נכונה - חשוב לדעת את כל העובדות ולא להסתפק בהתרשמות חלקית.
לאחר שרשמתי את שתי הערות האזהרה הללו, מן הראוי לתת ביטוי לתובנות העולות מתוך ההחלטה הגלויה או הסמויה של ממשלת ישראל להגיע להפסקת אש זמנית, כמו תמיד, עם ארגוני הטרור העזתים. הפסקת האש הגיעה לאחר ירי מאות טילים, שגרמו לפגיעות בגוף ובנפש והפרו באופן בוטה את ריבונות המדינה על שטחה. חגיגות יום העצמאות והאירוויזיון חשובות מאוד, אולם ערכן מתמעט כשבלב כל יהודי פנימה, הומייה התחושה שמתקפת טילים מאסיבית אינה מתיישבת עם עצמאות וחירות.
רוב גדול בקרב אזרחי המדינה לא רוצה לראות את חיילי צה"ל משלמים מחיר גבוה בסמטאות עזה המעופשות. בעבר כבשנו את עזה כמה פעמים ואת הבעיה השורשית לא פתרנו. כל מי שחושב במונחים היסטוריים, וראש הממשלה ביניהם, יודע שמול טרור הנשען על מיליוני בני אדם המשמשים בני ערובה - אין פתרונות קסם בבחינת זבנג וגמרנו. מדובר לעיתים במערכות ארוכות שנים שיש בהן עליות ומורדות, עם הפוגות קצרות או ארוכות. מספר המשתנים שצריך להביא בחשבון מגוון, ואורך רוח חיוני בנסיבות שכאלה.
עם זאת, לא עולה על הדעת שהתגובה הישראלית תהיה הריסת בניינים רבי־קומות נטושים או אשר מצויים בשלבי בנייה, פגיעה ממוחזרת בעמדות חמאס וג'יהאד וסיכול ממוקד אחד. הגם שאינני שייך לאלה הסופרים קורבנות עזתים, אין מדובר בתגובה הולמת. מנהיגות צריכה להחליט: או שהולכים להסדרה, או שנותנים מכה כואבת שמייצרת זיכרון והרתעה. אויבי ישראל בצפון הקרוב ובאיראן הרחוקה מסיקים את המסקנות שלהם מהתנהלות ישראל אל מול הטרור בעזה.
לנוכח מה שראינו עד עתה, המסר הישראלי הוא ביטוי לחולשה ולהססנות. בסביבה שלנו צריך לדעת להסביר. להסברה מילולית אין שום ערך. מדינות רבות בעולם, ובהן מדינות ערביות, כבר מפנימות שהפלשתינים הם הבעיה ולא הפתרון. מעולם לא היה בארה"ב ממשל אוהד כמו זה של טראמפ, שקשוב לבעיות הביטחון של ישראל. יש כעת הזדמנות פז להבהיר למי שצריך שישראל לא תוותר כמלוא הנימה על ריבונותה וצורכי הביטחון שלה. דיבורים רמים על שלמות ירושלים, ואחיזתנו בארץ ישראל, לא יכולים להיות תחליף למה שקרה בימים האחרונים בדרום הארץ.
תוצאות הבחירות נתנו מנדט מוצק לנתניהו להוביל ממשלת ימין. הציבור מחכה להחלטות נחושות וליישום מהיר שלהן, תוך נכונות לשלם את המחיר שיידרש. אין לישראל ולימין את המותרות לבזבז את קו האשראי שקיבל ביד רחבה. היד הרחבה שניתנה רוצה לראות אגרוף קפוץ שיבהיר למי שצריך את משמעות החירות והעצמאות של היהודים במדינת הלאום שלהם. תקוותי שאחרי החגיגות הקרובות יגיע מועד הפירעון מול הטרור הנפשע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו