"חדר בריחה" עזה: משל ונמשל

במשך שנים שימש חג הפורים עילה לפיגוע. בגרסה העכשווית, כל אירוע לאומי הוא עילה לבילוי ב"חדר בריחה" (escape room) עזה, המוכר לי כל חיי. 

למרות הטראומות שלי כתושבת אשקלון אז, בימי צוק איתן, טוב עושה נתניהו שאינו נכנע לחרדה כעת. מעולם לא הצלחתי להבין את אלה שאוהבים חדרי בריחה. לא תשכנעו אותי לחוות שוב ובכסף מלא אובדן שליטה, תסכול, חרדה ופחד במבוך מתוכנן, כאשר ישראל מזמנת לנו טראומות תכופות ומאתגרות פי כמה. די לראות את סרטוני החרדה שמעלים תושבי הדרום לנוכח פגיעות ישירות בבניינים, כדי להבין מלכודת מוות מהי. 

חדר בריחה עזה לא נוסד בשנת 2005, אבל הפך לחור שחור ושואב כשאחרוני הישראלים עזבו את גוב האריות הזה בחופזה, ללא תוכנית חלופית, ומבלי להבין את הרמזים שפיזרו על הדרך תושביו. מאז ועד היום איננו מצליחים למצוא את דרכנו החוצה מבלי להיפגע, והמחיר של הכרטיס כבר האמיר בגוף ובנפש. 

לחדר בריחה זה יש כמה מאפיינים ייחודיים. הראשון הוא שאי אפשר באמת לברוח ממנו כשמנסים עוד מאותו הדבר, וזה מתרחש אצלנו כבר חמש עשרה שנה. במקרה זה נתקעים בתוך החדר ונזקקים לחילוץ. מאפיין פנומנלי אחר של חדר הבריחה הוא, שמימין ומשמאל דורשים דבר והיפוכו כדי לנצח ולפתור את הבעיה, אבל בה בעת שני הצדדים סותרים את עצמם, משום שגם הם אינם מוכנים לשלם מחיר כדי לברוח ממנו סופית. 

גם ניהול מדיניות ואסטרטגיה, גם משא ומתן במקום מלחמה, גם לחימה ללא משא ומתן, גם ללמד את חמאס לקח אבל לשמר אותו כפרטנר לשלום, וגם לגבות מחיר לצורך הרתעה תוך שמשאירים להם די כבוד עצמי כדי שירצו לנהל דו־קיום הומניטרי. והכל, כמובן, על חשבון הכספים שהובטחו להם ואינם מגיעים לאזרחים, אלא רק לפעילי הארגונים המיליטנטיים. 

את המאפיין הבא הבנתי רק עם השנים: בחדר בריחה הכל חד־צדדי, צפוי וכפוי מראש; אין עם מי לדבר. נכנסים לחדר מתוכנן המוליך שולל ומשלה אותנו שיש מוצא אמיתי בכבוד, ושיש דרך להטביע חותם ולקבוע את הכללים. טעות גדולה. 

מחדר הבריחה יוצאים רק באופן שבעלי המיזם שבנו את ועיצבו את החדר, קובעים; כי רק הם יודעים את כל החוקים ואת כל התשובות. מי שנכנס לחדר מקבל את הכללים הללו על אחריותו, גם אם לא ירצה, ללא אפשרות להפתיע את הבעלים ולהציע משהו יצירתי ופורץ דרך שלא חשבו עליו. גם המבלים בחדר יצטרכו לשלם עליו את המחיר, מעבר לדמי השתתפות. בדיוק משום כך הגנרלים, המנהיגים והפוליטיקאים, שתמכו במנוסה הלא מכובדת מעזה, לא מוכנים להודות בכשלים. 

לחדר הבריחה עזה יש שני פתרונות יסודיים, שבעזרתם אפשר להיות היזמים שקובעים את החוקים: כיבוש מחדש, שיגאל גם אותנו וגם את העזתים מהטרור ומהמנטליות המתקרבנת, או החרבת המקום. יציר כלאיים אחר גורלו להיות מרובה פגמים גנטיים, קצר מועד ורב סבל, בדיוק כמו יצירי כלאיים שהאבולוציה לא בחרה בהם אלא הם נכפו עליה בידי מגלומנים. אדריכלי הביטחון והאסטרטגיה מימין ומשמאל מסרבים עד היום להודות בכך; הרי חורבן וכיבוש פירושם כישלון, ומי אוהב לשלם בשמו על כישלון שהוא עצמו אחראי לו? 

בחדר בריחה הכל חד-צדדי, צפוי וכפוי מראש. נכנסים לחדר מתוכנן המשלה את המשתתפים שיש מוצא אמיתי בכבוד, ויש דרך לקבוע את הכללים. טעות גדולה!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו