התשוקה להביא את עזה לשומרון ויהודה

בחדשות 12 ישב אמנון אברמוביץ' כנציג אחרון לדוקטרינת הדינוזאורים של "מדינה פלשתינית", כמו לא עברנו חצי יובל של ניסיון מדמם. הוא גם מציע לחבר את שומרון ויהודה עם עזה תחת הרשות הפלשתינית (ועל הדרך לחנוק את דרום הארץ בתנועת מלקחיים פלשתינית), להחריב יישובים ישראליים ולהכריע את חמאס בדם חיילינו - וכך, לפי שיטתו ישרור שקט (שלום?). 

לנגד עינינו שני דגמים של סכסוך: האחד בעזה, שם נסוגה ישראל לאחר שהשבענו את תאבונם של שונאי ההתיישבות והחרבנו את גוש קטיף. ומה קיבלנו? דם ואש ותימרות עשן. לעומת זאת בשומרון ויהודה, חזרנו לשלוט, תוך שצה"ל מגן מפני הטרור הפלשתיני וגם מגן על ערביי יו"ש מפני השתלטות חמאס עליהם. והפלא ופלא, שלא כנבואת השקר של אברמוביץ' וחבריו לדעה, הבעיה של ישראל נמצאת דווקא במקום שעזבנו והפך לחממת טרור. 

לא רציונליזם מניע את האויב בעזה ולא טובת נתיניו (גם לא אצל אבו מאזן שסירב לקבל כספים, כל זמן שלא יוכל לשלם משכורות לרוצחינו); לא ההיגיון ישנה אותו ולא מו"מ. מצד שני, אסור להגיש את עזה על כידוני צה"ל ודם בנינו לאבו מאזן, שלא מצליח לתפקד אפילו כראש עיריית רמאללה. הניסיון להבין את חמאס וארגוני הטרור בכלים מערביים, כאילו דובר בישות נורמטיבית, הוא   חסר טעם. העובדה שחמאס לא שולט ברשות הפלשתינית קשורה בשליטתנו בשטח. אם ברצוננו למגר את חמאס כפי עצת פרשנים ידועים, נידרש לכבוש מחדש את רצועת עזה ולנהל אותה בעצמנו, משום שהרש"פ לא תעשה את העבודה במקומנו; היא לא יכולה. 

האסלאם והמבנים השבטיים והחמולתיים בחברה הפלשתינית, חזקים מכל לאומיות חילונית מלאכותית. ראו כיצד המזרח התיכון התפרק מכתונת המשוגעים הלאומית שהמערב כפה עליו אחרי מלה"ע הראשונה, והוא חוזר למה שהיה: חברת שבטים ומשפחות. 

מבחינה זאת, אמנת חמאס שעוצבה ב־1988 על ידי אחמד יאסין שירד שְׁאוֹלָה באחד החיסולים, היא מסמך מייצג יותר מכל הסכם נייר חסר משמעות שישראל או המערב יכפו על שכנינו. כדאי להכיר אותה, כדי להבין עד כמה הדיבורים על אודות מו"מ ומדינה פלשתינית חילונית שתתקיים בשלום לצידנו, מאפיינים את דובריהם בשיפוט מציאות לקוי. 

האמנה מצטטת כמוטו את חסן אלבנא מייסד האחים המוסלמים שחמאס משמש זרוע שלהם (ושל הג'יהאד העולמי): "ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה". חלק ממטרות התנועה: "מלחמת־חורמה...(למען) כינונה של מדינת האסלאם". האם רק ברצועת עזה? ובכן, אדמת פלשתין היא אדמת וואקף (הקדש מוסלמי) לדורות... לכן כל מעשה המנוגד להלכה האסלאמית בנוגע לפלשתין בטל ומבוטל ביחס למבצעיו". והנה סעיף 13 באמנה, המכוון להידברות: "אין פתרון לבעיה הפלשתינית אלא באמצעות הג'יהאד. באשר ליוזמות, ההצעות והוועידות הבינלאומיות - הרי הן בזבוז זמן והבל הבלים". האמנה מסכמת: "הג'יהאד הוא הדרך היחידה לשחרר את פלשתין". כשקוראים זאת, הדיבורים על כך שהחמצנו ארבע שנים שבהן יכולנו "לעשות משהו", נשמעים כפטפוט חסר אחריות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו