בעשוריה הראשונים, עמדו יחסיה של ישראל עם העולם הערבי בסימנו של סכסוך דמים עקב הסירוב הערבי להשלים עם קיומה, ובשל תפיסתה כשלוחה או מאחז של העולם המערבי בלב המזרח התיכון. מדינות ערב התנגדו להצעת החלוקה בנובמבר 1947, ומשקמה מדינת ישראל פלשו לשטחה במאמץ לסכל את הקמתה. מאז, ולאורך שנים רבות, ניצבה ישראל חלשה ומבודדת מול מרחב עוין המבקש להשמידה. רבים בעולם הטילו דווקא על ישראל את האחריות לסכסוך עם שכניה, וביקשו לראות בקונפליקט זה את הסיבה המרכזית לחוסר היציבות האזורית ואף למצוקה ולנחשלות שהובילו להופעתו של טרור אסלאמי שהתפשט עד מהרה לרחבי העולם.
אלא שברקע הדברים התחולל מהפך דרמטי. שבעה עשורים לאחר הקמתה, ישראל היא שחקנית אזורית בעלת עוצמה ומעמד, וחשוב מכך - מדינה מקובלת ולגיטימית ואף בעלת ברית רצויה בעיני המרחב הערבי. ישראל מקיימת כיום יחסי שלום עם חלק משכנותיה, ואף כוננה שיתוף פעולה אסטרטגי, בבחינת ברית בלתי מוכרזת, בעיקר בענייני ביטחון אך גם בכלכלה, עם מדינות ערביות נוספות.
מהפך זה הוא תוצאה של התחזקות מעמדה האזורי והבינלאומי של ישראל וכמובן התעצמותה הכלכלית והצבאית מבית. אך יש בו גם כדי לשקף את פניו המשתנים של המזרח התיכון, ובעיקר את תהליך שקיעת הלאומיות הערבית והיחלשות מדינות ערב מול התעצמותן של איראן וטורקיה. צילה המאיים של טהרן ואפשר שגם האתגר הטורקי דוחפים את ישראל ומדינות ערב לשתף פעולה. אחרי הכל, נוכח נסיגתה של וושינגטון מן האזור, נותרה ישראל בראש חזית המאבק נגד איראן. הנחישות שגילתה מול מאמצי ההתפשטות האזורית וההתבססות של טהרן בסוריה הוסיפה לישראל נקודות בעיני שכנותיה הערביות, ובייחוד בקרב מדינות המפרץ, החשות מאוימות בידי האייתולות.
מגמות אלה דוחקות מקדמת הבמה את הסוגיה הפלשתינית, שנתפסה תמיד כמכשול בפני כל ניסיון לקדם את קשרי ישראל ומדינות ערב. אמת, שאלה זו עודנה בעלת חשיבות ואולי אף תקרת זכוכית במאמץ לכונן יחסי שלום חמים בין ישראל ושכנותיה. אבל המשטרים במדינות ערב הצליחו לתמרן בהצלחה בין המחויבות של עמם לגורל הפלשתינים לבין האינטרס הדוחק של מדינתם לשפר את היחסים עם ישראל.
הברית בין ישראל לשכנותיה ממוקדת כיום באיום האיראני, אבל היא עשויה להתרחב הרבה מעבר לכך. לישראל ולערבים אינטרסים משותפים רבים, כמו המאבק באסלאם הרדיקלי או קידום כלכלת האזור. שיתוף הפעולה הביטחוני של ישראל עם יוון וקפריסין, ומיסוד הקשר הכלכלי עם מדינות אלה ועם מצרים גם יחד, מעידים על היכולת להרחיב את מערך הקשרים והבריתות מעבר לסוגיות אסטרטגיות, ואף מעבר למרחב המזרח־תיכוני.
ישראל פועלת גם לקידום קשריה עם מדינות במרכז אסיה, דוגמת אזרבייג'ן, ועם מדינות ביבשת השחורה, ובהן אתיופיה, קניה, צ'אד ועוד. אלא ש"ברית פריפריה" מתחדשת זו שונה בתכלית מהבריתות שכוננה ישראל בשלהי שנות ה־50 עם איראן וטורקיה מול נאצר. הפעם, ישראל היא הציר שסביבו נסוב מערך הבריתות.
מגמות אלה מבטאות את הפיכתה של ישראל משחקנית שולית וחלשה, מנודה בעיני העולם הערבי, למדינה עוצמתית ובעלת ברית רצויה. גם זה מסימניו של יום העצמאות ה־71 של ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו