תשעה מיליון בני אדם בישראל. זה היה צפוי, ובכל זאת מפתיע כשפתאום ישראל מתייצבת עם מספר תושבים כזה. זה כולל יהודים, ערבים, נוצרים ומי לא. זאת כבר כמות אוכלוסייה בלתי ניתנת לעצירה, בלתי ניתנת לעקירה.
ואיך שלא מסתכלים על הנתון הזה, התגובה המיידית היא: תשעה מיליון, ומרגישים את זה. המרחבים בארץ הקטנה הולכים ומצטמצמים, הכבישים מתרחבים ובכל זאת נשארים עמוסים ולעיתים קרובות מפוקקים. ועד עובדי הרכבת מאוד ער לנושא האוכלוסייה. כל תרגיל שלו חושף כמויות עצומות של בני אדם חסרי אונים בתחנות הרכבת.
זו איננה עת לפתרונות. משום שזו אינה בעיה, אלא ההפך: ריבוי האוכלוסין וקצב גידולה מלמדים על חברה סופר־חיונית, כלכלה תוססת והתקדמות אדירה, חרף כל הקובלנות, באיכות החיים בישראל. זו השתקפה במדד "האושר" שפורסם לפני חודשים אחדים והראה שישראל התקדמה מהמקום ה־14 בעולם - גבוה כשלעצמו - למקום ה־11 והיא מקדימה את ארה"ב. תוחלת החיים כל הזמן עולה.
מי שיש לו קצת ותק במדינה זוכר ישראל דלה ודלילה, עם 2.5 מיליון תושבים בערך ב־1967. עם תוחלת חיים בסביבות גיל 70. היום אנחנו מתקרבים ל־85 בממוצע. שוב, לשם השוואה, בארה"ב תוחלת החיים בשנים האחרונות כל הזמן יורדת. זה סימן מובהק לחולי חברתי עמוק.
הנתון של 9 מיליון אזרחים הוא סוג של חג // צילום: מירי צחי
החיוניות החברתית, המשקפת אמונה בעתיד, היא כנראה אחד הגורמים לצמיחה הכלכלית, שעומדת על מעט פחות מ־3.5 אחוזים. וזה לא טוב, משום שבחברה צומחה עם גידול אוכלוסייה כזה היינו צריכים להיות על 4.5 אם לא 5.5 אחוזי צמיחה, ומישהו במנגנוני הממשלה וההסתדרות צריך לשאול את עצמו שאלות קשות.
אין ספק שבשביל עם שאחרי מלחמת העולם השנייה ניבאו את קיצו בתוך שניים־שלושה עשורים, הנתון של תשעה מיליונים הוא סוג של חג. ישראל מדינה גדולה בארץ קטנה, ולכן היא יכולה גם להרשות לעצמה יותר פתיחות וליברליות, למשל כאשר פלשתיני, חוקר שואה, רוצה להיכנס ארצה ולהשתתף בטקס משותף לישראלים ולפלשתינים.
ישראל מדינה מושכת שאנשים רוצים להיכנס אליה; אפילו כאלה שאינם מאוהביה הגדולים. תנו להם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו