עשרת ימי תודה

1. ושוב הגענו לעשרת ימי תודה, אלו הימים שבין כסה לעשור הלאומיים שלנו, בין יום השואה ליום הזיכרון והעצמאות. ואילו פינו מלא שירה כים, אין אנחנו מספיקים להודות ולשבח על הזכות לחיות בתקופה כה זוהרת בתולדות עמנו. היכן היינו לפני קצת יותר מ־70 שנה והיכן כיום. מאומה מפוזרת ושפלה שהיתה למרמס בידי כל עובר, ושליש ממנה עלה בעשן הכבשנים, קמנו מעפר וצמחנו לאומה חזקה וגאה, שמדינות רבות מחזרות אחריה. תודה לאל. 

מדי שנה אני בוחר להביא נתונים שאספו למעננו ד"ר אדם רויטר, יו"ר חיסונים פיננסיים, ונגה קינן, מייסדת פורום ראשי החברות. הם מרחיבים את היריעה בספרם "ישראל - סיפור הצלחה". הנה קצת מספרים לשיפור ההרגשה לקראת חג עצמאותנו.  

2. ישראל דורגה במקום השמיני בעולם במדד העוצמה, הבוחן את השפעתן הגלובלית של מדינות - השפעה מנהיגותית וכלכלית, השפעה פוליטית, בחינת בעלי בריתה, האם הם חזקים והעוצמה הצבאית. לפנינו נמצאות רק ארה"ב, רוסיה, סין, גרמניה, אנגליה, צרפת ויפן. אנחנו במועדון ה־8! 

מה קרה ב־30 השנים האחרונות? ב־1988 היה מספר התושבים בישראל 4.44 מיליון, ובשנה שעברה 8.96. תוך שאנחנו מדברים, ישראל חצתה את רף ה־9 מיליון תושבים - עלייה של יותר מ־100 אחוזים! בכל שנה עולים לישראל כ־30 אלף איש ואישה ושבים אליה עוד כ־10,000 (תושבים חוזרים). יורדים ממנה כ־15 אלף (מהם: כמעט מחצית עולים חדשים שלא נקלטו - נקודה לשיפור!). מדובר אפוא בהגירה חיובית לישראל של כ־25 אלף שנה. כלומר, ב־5 השנים האחרונות קלטנו קרוב ל־125 אלף אנשים. 

לפני 30 שנה היה התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) 44 מיליארד דולר ו־30 שנה אחרי עלה התמ"ג ביותר מ־700 אחוזים ל־355 מיליארד דולר (עכשיו יותר). במקביל, התוצר לנפש היה 10,000 דולר, ובשנה שעברה כבר הגיע ליותר מ־38 אלף דולר לנפש. רזרבות מטבע החוץ של ישראל היו אז 4 מיליארד דולר, ואחרי 30 שנה הן נחו כבר על 115 מיליארד; עלייה של 2,775 אחוזים! 

היחס בין החוב הלאומי לבין התוצר הלאומי ממשיך להתכווץ. ב־1988 היווה החוב הממשלתי 123 אחוזים מהתוצר הלאומי, ובשנה שעברה כבר הגענו לחצי מזה, 59 אחוזים. זה אומר שיש לנו פחות חובות בעולם. גם נטל המס ירד מ־43 אחוזים ב־1988 ל־32 אחוזים ב־2018. האינפלציה השנתית עמדה אז על 16 אחוזים, ובשנה שעברה - אחוז בודד. מאז תחילת המאה ה־21 צמח המשק הישראלי בשיעור מצטבר של כ־90 אחוזים! יותר מכפול מהממוצע של 34 מדינות ה־OECD. 

עוד נכונו לנו גדולות ונצורות. עבודת ייצור דגל ישראל במפכל "מרום" // צילום: לירון אלמוג

3. ב־1988 נגסו הוצאות הביטחון ב־14 אחוזים מהתוצר, ואילו בשנה שעברה הן היוו רק 5 אחוזים מהתוצר הלאומי. הסיוע האמריקני היה אז 7 אחוזים מהתוצר הלאומי, ובשנה שעברה ירד לאחוז בודד בלבד. היצוא הכולל צמח מ־10 מיליארד דולר ב־1988 לכ־107 מיליארד דולר; עלייה של 970 אחוזים! באותה תקופה אנרגיית החשמל כולה, למעט 4 אחוזים, הופקה ממקורות שייבאנו (פחם וכדומה). לאחר התגליות הגדולות של מאגרי הגז, עלה שיעור המקורות העצמאיים של אנרגיית החשמל ל־73 אחוזים (עלייה של 1,725 אחוז!). מים ממקורות מותפלים היוו לקראת סוף שנות ה־80 רק 3 אחוזים ממקורות המים, וכיום מדובר כבר על כ־50 אחוזים.

רק 38 אחוזים מהנשים בישראל יצאו לעבוד ב־1988. כיום מדובר כבר על 60 אחוזים. בניגוד לרושם, מדד אי השוויון (ג'יני) השנה הוא הנמוך ביותר ב־20 השנים האחרונות. הסיבה להקטנת אי השוויון נובעת מהצטרפות חרדים וערבים לשוק העבודה. יותר מ־50 אחוזים מהגברים החרדים עובדים וכ־73 אחוזים מהנשים החרדיות. השירות הצבאי והלאומי בקרב הגברים החרדים נמצא בעלייה מתמדת בעשור האחרון.

ישראל נמצאת במקום השלישי בעולם (אחרי יפן וקנדה) בשיעור האקדמאים באוכלוסייה. ב־1988 היו בישראל 70 אלף סטודנטים, ובשנה שעבר 307 אלף. לפי דו"ח המל"ג, ב־2016 נרשמו 11 אלף סטודנטיות וסטודנטים חרדים; השנה עוד יותר. ביחס לערבים, ב־1990 היה שיעור הסטודנטים הערבים בתואר הראשון כ־10 אחוזים מכלל הסטודנטים ו־2 אחוזים בתואר השני. כיום מדובר על כמעט 20 אחוזים בתואר הראשון ויותר מ־15 אחוזים בתואר השני. 

4. בניגוד לשמועות על "בריחת מוחות" מישראל, הנה הנתונים: בין 1980 ל־2018 עלו לישראל כמעט 400 אלף אקדמאים ועזבו אותה 77 אלף; כלומר, כ־320 אלף מוחות ביתרת זכות אצלנו. מתוך האקדמאים החוזרים, משנת 2010 חזרו לישראל כ־4,500 בעלי תואר דוקטור ופרופסור. יותר ממחציתם נקלטו באוניברסיטאות והיתר בתעשייה וביזמות. ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם בהשקעה במחקר ופיתוח כאחוז מהתוצר. ביחס למוכנות הדיגיטלית שלנו - רמת המחשוב וההבנה הטכנולוגית והידע - לקראת התחרות העולמית העתידית, ישראל ממוקמת במקום 12 בעולם, הרבה לפני יפן, גרמניה דרום קוריאה ועוד. 

שיעור האבטלה בישראל עומד כיום על כ־4 אחוזים בלבד, מהנמוכים מאז קום המדינה. דירוג האשראי עומד על AA- ובכך נכנסנו לקבוצה מצומצמת של 17 מדינות בעולם בלבד. פירוש הדבר שהמשק הישראלי מאוד יציב, ולכן הריביות שישראל משלמת בחו"ל נמוכות יחסית. השכר הממוצע במשק עלה באופן דרמטי ב־34 אחוזים בעשר השנים האחרונות, יותר מ־10,500 שקלים. לשם השוואה, בכל מדינות ה־OECD עלה השכר הממוצע רק ב־3.7 אחוזים באותה תקופה. ועוד לא הזכרנו את חברות ההזנק (אומת הסטארט־אפ) הפורחות פה, את הפיתוחים הרפואיים ואת הפטנטים שלא מפסיקים לזרום מכאן לעולם כולו. 

5. האם הנתונים הללו מסבירים במשהו, מדוע החברה בישראל נמצאת במקום ה־13 במדד האושר העולמי? אולי. אבל זה לא רק המצב הכלכלי. אנחנו עם אופטימי, למרות שחדשים לבקרים מוצפים באזהרות ובאיומים שעתידנו בסכנה, חלילה. התרגלנו. האופטימיות קשורה להיותנו עם עתיק, שמאז יצאנו לגלות לראשונה במאה ה־6 לפנה"ס, למדנו מנביאינו ומורינו שמשימתנו הלאומית והתרבותית לא הסתיימה ועוד לא אבדה תקוותנו לשוב לארץ אבותינו ולחיות בה חיים ריבוניים, חופשיים מעול זרים. 

לפני יום עצמאותנו, כדאי לחזור על חשבון שעשיתי כבר. בני כמה אנחנו כעם? לפחות 3,200 שנה ויותר, מאז חצו השבטים הישראליים את הירדן במאה ה־13 לפנה"ס. נניח שממוצע חייו של אדם 80 שנה. אם נחלק 3,200 ב־80, ייצא שעל כל שנת אדם אחת, נספור 40 שנה ויותר לעמנו. ישראל בת 71, לכאורה מבוגרת. אבל בחשבון ההיסטורי של עמנו היא תינוק בן פחות משנתיים. חיכינו לו 1,813 שנה מאז כישלון מרד בר־כוכבא. לנער הזה התפללו אבותינו ואמותינו בעמק הבכא של הגלויות הרבות, בעומק האקציות ובגאיות ההריגה. עכשיו משנולד, נאמר תודה ונתאזר בסבלנות ובאמונה. עוד נכונו לנו גדולות ונצורות. 

גילוי נאות: הכותב מונה לשמש שגריר ישראל ברומא

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו