שלוש שנים היה ז'ראר ארו שגריר צרפת בישראל. שלוש שנים, שבהן יכול היה להתרשם באופן מיידי ממורכבות מצבה של ישראל ומהאתגרים הקיומיים העומדים בפניה, ליתר דיוק, המאיימים עליה: הוא חווה את שלהי האינתיפאדה השנייה ואת מלחמת לבנון השנייה.
שני עשורים לפני כן, בתקופת מלחמת לבנון הראשונה, היה מזכיר ראשון בשגרירות ארצו בתל אביב. שתי כהונות, שתי תקופות, שיכלו לפקוח את עיניו - לו היה איש הוגן, סקרן וחושב.
אך ארו הוא נציג מושלם של האדנות השחצנית של הדיפלומטיה הצרפתית והאירופית. הוא ודומיו בקיי ד'אורסיי בפריז ובמשרדי החוץ בלונדון, בברלין, במדריד, בשטוקהולם, עדיין בטוחים שהבל פיהם מעצב את פני העולם - כפי שהיה בעידן הקולוניאליזם האירופי, ולכן הם יכולים להרשות לעצמם להתייחס אל ישראל כאל "המדינה המחורבנת הקטנה הזו", כדברי אחד מעמיתיו של ארו, שגריר צרפת לשעבר בבריטניה. ישראל היא שק החבטות שלהם, כפי שהיו בעבר היהודים. וככל שהעולם נעשה מורכב יותר, כך המהלומות בישראל גוברות.
עם תחילת כהונתו כשגריר בארץ שמע בועז ביסמוט, אז כתב בצרפת והיום עורך ראשי של "ישראל היום", את ארו מתייחס באופן מאוד לא דיפלומטי למדינה שבה נשלח לייצג את ארצו כדיפלומט בכיר. הוא כינה את ישראל מדינה "פרנואידית" ואת מי שעמד בראש ממשלתה אז, אריאל שרון, "בור".
הדברים, אמנם, לא נאמרו באופן רשמי, אלא באירוע קוקטייל. ארו ומשרד החוץ הצרפתי עשו ככל יכולתם למנוע את פרסום הדברים. אך משפורסמו, לא ארו נענש על התבטאויותיו, אלא דווקא ביסמוט, שלא נכנע ללחצים להעלים את האמירות החמורות.
ארו, מצידו, לא למד לקח. ומדוע שילמד? כל ממשל המכבד את עצמו היה נוזף בשגריר בעל הפה הגדול, מקפיא את מינויו של ארו בישראל, מחזיר אותו הביתה ושולח אותו לסיים את הקריירה הדיפלומטית שלו במדינות קשות שירות. אך כשמדובר בישראל חלים בקיי ד'אורסיי - כמו בשאר משרדי החוץ האירופיים - כללים מיוחדים: תקיפת ישראל נחשבת כדבר מובן מאליו, טבעי, רצוי, שמבטיח קידום מקצועי לדיפלומט התוקף. וכל המרבה הרי זה משובח.
וכך, אחרי שכינה את ישראל בשיחה פרטית "פרנואידית", האשים ארו בראיון רשמי כשגריר בישראל את הישראלים בהיותם לוקים ב"הפרעה נפשית" של אנטי־צרפתיות. גם הפעם הפסיכולוג בגרוש לא הוחזר לפריז.
כשסיים סוף־סוף את כהונתו בתל אביב, הוזנק כלפי מעלה: הוא מונה לאחד התפקידים הבכירים במשרד החוץ הצרפתי, אחר כך נשלח כשגריר לאו"ם ומשם עבר לתפקיד היוקרתי ביותר - שגריר ארצו בוושינגטון. כעת, כמתנת סיום לכהונתו שם, הוא שוב הולם בישראל. "מדינת אפרטהייד". האומץ המדהים הזה עוד יהפוך אותו לשר בממשלת מקרון.
ארו אינו הבעיה. הוא רק סימפטום של ההפרעה הנפשית האנטי־ישראלית, שלא לומר אנטישמית, של הדיפלומטיה הצרפתית והאירופית כאחד. הדיפלומטים האירופאים לא מוכנים לסלוח לישראל, שכנגד כל הסיכויים לא רק שהיא לא נעלמה ממפת העולם, אלא גם משגשגת ומתחזקת.
ההפרעה הזו, המונעת משנאה יצרית, היא שעומדת מאחורי הגישה המקובעת והקפואה בזמן של הדיפלומטיה הצרפתית והאירופית בכל הנוגע למצב במזרח התיכון, והיא שהופכת את אירופה למכשול הגדול ביותר לשלום באזורנו.
הטינה לישראל הופכת את רוב הדיפלומטים האירופאים לעיוורים כלפי השינויים וההתפתחויות במזרח התיכון ולמליצי היושר הגדולים ביותר לכל אויביה של ישראל - מאש"ף ועד לאייתוללות באיראן. אין בגישה העוינת האובססיבית הזו אלמנט מציאותי שהוא. הדיפלומטיה הצרפתית צריכה להתמודד בדחיפות עם ההפרעה האנטי־ישראלית שלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו