זוועות השואה והיקפן הבלתי נתפס, והפצע השותת שנותר בלב העם היהודי, הביאו לעולם תופעות פוליטיות חברתיות שונות ומשונות, אך דומה שאין מכוערת ורדודה יותר מהשוואת היהודים ומדינת ישראל לנאצים או למנהיגי הרייך השלישי.
במעמקי הגיהינום מגחכים הצוררים ונדהמים לראות כיצד בני העם שחשבו להשמיד, הצליחו בתוך פחות מ־80 שנה להאשים איש את אחיו בדמיון לגרועים שבאויביהם. בעבר היה הנוהג המבחיל שמור לבודדים ולקבוצות פוליטיות קיצוניות. משמאל האשימו את אריאל שרון בנאציזם בזמן מלחמת לבנון, מימין עשו זאת לרבין בימי אוסלו, אחריהם "זכו" לכך נתניהו ואיילת שקד, הנשיא ריבלין ונבחרי ציבור נוספים. לפעמים זה היה בגלל ה"כיבוש", ובפעמים אחרות על רקע פינוי יישובים.
אך בשני העשורים האחרונים חלה הידרדרות מטרידה, וההשוואה הבזויה נדדה מהשוליים לעבר קבוצות מרכזיות וממוסדות, שבהן פועלים תומכי שמאל המייחסים את תבוסתם הפוליטית להפיכתה של ישראל למפלצת הדומה לגרוע שבמשטרים.
באקדמיה הביאה מרצה דוגמה מקרל שמיט, המשפטן ותומכו הנלהב של היטלר, וטענה: "יש קווי דמיון בין שמיט לישראל". מרצה לחינוך השוותה את שופטי העליון לנאצים והביעה תקווה כי "ייתלו כמו אחרוני הפושעים נגד האנושות". פרופ' משה צימרמן, מומחה לגרמניה, טען ב־2017 ש"תפיסות דומות לאלו של נתניהו הוליכו לשואה", והוסיף בהקשר לדברים שאמר רה"מ: "היטלר האמין שהעם החלש נידון לכליה, ולכן הגרמנים צריכים להיות חזקים".
בתקשורת השוותה אושרת קוטלר בין חוק המסתננים לגרמניה הנאצית, על רקע תמונות של מצעד נאצי. בעיתונות השמאל הופכים יהודים לנאצים באופן קבוע: "הזרם היודו־נאצי מקיים את ממשלת ישראל" נכתב ב"הארץ"; "ניאו־נאצים, יש לנו הרבה כאלה תוצרת ישראל" זעקה כותרת של מאמר אחר.
ברשימת הדמויות שתועמלני השמאל שלחו לענוד צלב קרס תמצאו את העיתונאי יואב לימור והשחקן צביקה הדר, לצד בצלאל סמוטריץ', יהודי חברון ומצביעי ימין. כשנשאל על כך מו"ל העיתון, השיב: "יש סיבות לכך".
בצבא בחרו עד לפני זמן לא רב להפיץ לקצינים, במסגרת הכנה למסעות בפולין, מערך שיעור בשם "המדרון החלקלק", ובו דנו לובשי המדים בהיתכנות הפיכתם לחיילי הרייך השלישי. לקחי השואה רבים, לרבות הצבאיים, אך מכולם בחרו בצבא מדינת היהודים לעסוק דווקא בפוטנציאל הנאצי הטמון בקציניו.
זהו רק קצה הקרחון של התופעה, שפרט להיותה מופרכת ונלעגת, פוגעת דווקא במאבק למיגור האנטישמיות ושנאת היהודים. כשמנהיגי הניאו־נאצים מעבר לים שומעים שסגן הרמטכ"ל הישראלי מזהה תהליכים משנות ה־30 במדינתו, הם צוהלים. כששונאי ישראל הקרובים והרחוקים דוברי כל השפות נחשפים למאמרים שבהם מתוארת ישראל כנאצית, הם זוכים לרוח גבית.
לא חסרות תקופות אפלות שאפשר "לגייס" לצורך הוויכוח - והניגוח - הפוליטי. חופש הביטוי נועד לאפשר ביקורת פוליטית נוקבת ואפילו פרובוקטיבית. אבל לרשע הטהור ולאנשים שניסו להכחיד אותנו, פשוט אסור ולא מוסרי להשוות.
