הסנאטור הדמוקרטי ברני סנדרס, המתכוון להתמודד על הבית הלבן בשנת 2020, הוסיף עוד "פנינה" לשלל ביטויי העבר שלו על ישראל והגדיר את שלטון הימין בה "גזעני".
כמו בהתקפותיו הקודמות, סנדרס לא הסביר את השימוש באחד מכינויי הגנאי הקשים הקיימים בשיח האמריקני והמערבי. לצופה הממוצע שנחשף להתבטאותו (והיו עשרות מיליונים שכאלה, משום שדבריו הועברו מייד בדיווחי רשתות החדשות והודפסו באינספור עיתונים), הוצע פשוט להאמין לסנדרס. הצרה היא שבוודאי יימצאו אי אילו מיליונים שיאמינו לו. חמור אף יותר - גם מי שלא יאמין, יושפע.
המונח "גזעני" שהוצמד לישראל בהינף לשון חלקלקה וחסרת אחריות של הסנאטור מוורמונט, ישקע בתודעה הציבורית, ובכל פעם ששם ישראל יוזכר הוא יזוהה איתה, בין שירצו ובין שלאו. כך עובדת התעמולה, וסנדרס יודע זאת היטב.
בדיקה של התבטאויות קודמות של סנדרס על ישראל מלמדת, שהדבקת כינוי גנאי למדינה היהודית אינה מעידה חד־פעמית של פוליטיקאי דמגוג המנסה לקבץ עוד כמה קולות מן השוליים הקיצוניים במחנה הדמוקרטי. במקרה של סנדרס מדובר בשיטה: בכל הקשור לישראל הוא לא בוחל בחצאי אמיתות ואפילו בשקרים בוטים, המזכירים את הסטריאוטיפים האנטישמיים הגרועים ביותר. דוגמאות לא חסרות.
כשרצה לזכות במועמדות הדמוקרטית לנשיאות ב-2016, טען במפגיע שישראל הרגה במהלך מבצע צוק איתן יותר מ־10,000 פלשתינים חפים מפשע, תקפה את עזה ללא הבחנה והפציצה בתי חולים. הסנאטור לא רק ניפח את המספרים בכמה מונים, הוא הצליח לגבור אפילו על דוברי חמאס ביצירת עלילת שווא, שלפיה צה"ל פוגע במכוון באוכלוסייה אזרחית.
לפני כשנה, כאשר חמאס פצח בסדרת ההתפרעויות בגבול רצועת עזה תחת כותרת "צעדת השיבה", סנדרס השמיע שוב אמירות החוזרות אחת לאחת על עמדת ארגון הטרור. אלה מפגינים שלווים, טען בראיון טלוויזיוני. ומה עם זריקת מטעני נפץ, ירי לעבר חיילים ישראלים, פגיעה בגדר הגבול, הצתת שדות הקיבוצים הסמוכים והפרת ריבונות ישראל? סנדרס לא שמע עליהם, ואם שמע - סירב להאמין.
אבל הוא מאמין שישראל היא מדינה "גזענית", אף שהיא מעניקה חירות ושוויון לכל, גם לאלה המצהירים על שאיפתם לחזות בקץ המדינה היהודית. שלא במפתיע, כשהזירה הציבורית האמריקנית זוהמה בהתבטאויות גזעניות באמת ביחס ליהודים מפי חברת הקונגרס אילהן עומאר ("היהודים קונים את תמיכת ארה"ב בכסף", אמרה עומאר וחזרה על עלילת הדם של שונאי ישראל שבדורות רבים), ברני סנדרס מיהר להושיט לה יד תומכת. במקרה זה, כמו במקרה של תמיכתו בטענות חמאס, מוצאו היהודי של סנדרס מביא למכפישי ישראל את הנדוניה הגדולה. כשיהודי מאשים את בני עמו או את המדינה היהודית, זה תמיד נשמע משכנע יותר. גם בכך אין כל חדש - בשוק האנטישמיות, ערכם של יהודים, שהאשימו את בני עמם והעלילו עליהם עלילות, תמיד היה גבוה במיוחד.
