אחת התובנות שפוספסו בניתוח תוצאות הבחירות היא שהפעם, ולהפתעת פרשנים רבים, לא היו הפתעות. מפלגות שהתנהלו כחברות הזנק (סטארט־אפ) פוליטיות וניסו לעשות אקזיט אלקטורלי על בסיס הנחות יסוד מוטעות, התרסקו לתוך הפער שבין הדמיון והמציאות.
איילת שקד ונפתלי בנט התפצלו מהבית היהודי והקימו מפלגה חדשה, שהתיימרה לתקן את מה שהם תפסו כחוסר המתאם בין הסגנון הימני התקיף של הליכוד והעומד בראשו, לבין המדיניות הפרגמטית שאותה הוביל בפועל במשך יותר מעשור כמעט בכל תחום. אפילו בשמו, גילם הימין החדש את רעיון הקמתו מחדש של הליכוד "האמיתי", ואת החתירה להשתלט על מרכז הכובד הרעיוני של החברה הישראלית כדי להוביל מדיניות ימנית מובהקת. תעמולת הבחירות שלהם הדגישה שבנט יעשה סדר בביטחון, ואילו שקד תעשה סדר במערכת המשפט.
התרסקות הימין החדש שיקפה את העובדה כי אין בישראל בשלות רעיונית לגישה זו. הימין ה"מובהק" נוכח אולי בקרב מגזרים מובחנים, כמו מתיישבי יהודה ושומרון או חלקים בציונות הדתית, אבל מרבית הציבור מעדיף גישה ריאליסטית ופרגמטית, מהסוג שמוביל באופן עקבי ראש הממשלה.
בכחול לבן הפנימו במידה מסוימת את העיקרון הזה, אבל מפלגה זו, שהציבה כיעד מרכזי את החלפת נתניהו, הוקמה ערב הבחירות ללא מסורת פוליטית קודמת, והציגה הרכב אנושי אקלקטי ומחויבות לרעיון חד־ממדי: רק לא נתניהו. מבחינה אידיאולוגית ורעיונית גרידא, לא הציגו הגנרלים של כחול לבן משנה שונה מזו שמוביל הליכוד.
גם אם ההישג של כחול לבן היה משמעותי מזה של הימין החדש, מאחר שהיא הצליחה לשמש מגנט עבור חלק ממתנגדי נתניהו, הרי שמנקודת מבט כוללת גם היא כשלה במבחנה החשוב, או לפחות במטרת העל השאפתנית שהעמידה לעצמה: להיכנס לנעליים הגדולות של הליכוד. היא קיוותה לעשות זאת באמצעות ניהול הליך בזק פוליטי: הקמת מפלגת אד־הוק שלושה חודשים לפני הבחירות, הרכבת רשימת אינסטנט ללא פריימריז, חיבור "ריצ'רץ'" למפלגה קיימת, והבטחה לחולל מהפך פוליטי. הפער שבין תודעת הניצחון הכוזבת לכישלון המר התבטא בשמחת המנצחים המוקדמת.
לא ברור עד כמה הופנמה משמעותו של ההפסד, הן בקרב המפלגות והן בניתוח הפרשני בתקשורת. הכישלונות הוסברו בשגיאות קמפיין או בטעויות טקטיות, למשל תשדיר בושם הפשיזם בכיכובה של שקד או ראיונות באמצעות לוויין של גנץ. הדבר מעיד על התכחשות למציאות שבה לא הקמפיין לבדו קובע את תוצאות המעשה הפוליטי, אלא תהליכי עומק חברתיים ורעיוניים המשרטטים את גבולות המגרש שבו יכולים לשחק הפוליטיקאים.
קריאתם הלקויה של תהליכים אלה עמדה בעוכרי הימין החדש וכחול לבן. זו אמנם תוצאה רעה מבחינתם האישית של שקד ובנט, וכישלון פוליטי עבור גנץ, יעלון ולפיד. אבל במונחים של תרבות פוליטית, אלה חדשות טובות: מתברר שהפוליטיקה הישראלית אינה תוכנית ריאליטי שבה ניתן "להביא את המכה" על בסיס משחקי תדמיות שטחיים של יחצנים. ניהול סובלני של תהליך צמיחה ממושך, כבוד למסורת פוליטית והבנה עמוקה של המציאות החברתית הם תנאים חיוניים להצלחה. הרושם הוא כי גם בעניין החשוב והעקרוני הזה העם אמר את דברו.
ד"ר דורון מצא מרצה בתוכנית ללימודי קונפליקט ויישוב סכסוכים ב"אחוה"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו