אתמול, י' בניסן, התכנסו אלפי ישראלים על גדת הירדן, לא הרחק מהעיר יריחו, כדי לציין את יום הכניסה לארץ ישראל. בדיוק בנקודה זו לפני יותר מ־3,200 שנה נכנסו בני ישראל היוצאים ממצרים, בהנהגת יהושע בן נון, אל הארץ המובטחת. יש להניח שהירדן באותם זמנים רחוקים היה רחב ושוצף יותר, ולנוכח זרימת הנהר לא היה קל לחצות אותו ברגל.
הנוף כנראה השתנה בשנים שחלפו, אבל ההתלהבות של כל הנוכחים נשארה דומה להתלהבות של העולים הראשונים, ממשיכי דור המדבר, דור כובשי כנען בסופה, שבאו עם יהושע. אי אפשר לעמוד במקום ההתרחשות של אחד האירועים הגדולים ביותר בתולדות עמנו, מבלי להיסחף בהתרגשות, ומבלי לחוש בכל נימי הנפש שהארץ הזאת, על כל רגביה, שלנו היא. לא צריך דמיון מפותח כדי לשמוע כאן את משק כנפי ההיסטוריה.
למרבה המבוכה האתר הזה, שאין מתאים ממנו לגלות את הקשר הנצחי בין העם היהודי לארצו, מתהדר בעיקר בשלטים המספרים על ההקשרים הנוצריים שלו. אפילו שמו הנוכחי - אתר הטבילה קאסר אל־יהוד - מסתיר את הזיקה היהודית, אף כי אין משמעותית וחזקה ממנה. יש לקוות שהשם ישתנה בקרוב ל"מעברות הירדן", ובמקביל האתר ייכנס לתודעת הציבור הרחב. כל עוד זה לא יקרה, מצבו ישקף את מצבה של בקעת הירדן כולה. ישראל אמנם שולטת בה, אך עדיין לא משכילה לנהוג בה מנהג בעלים.
ההכרה המדינית של ארה"ב בריבונות ישראל על ירושלים ורמת הגולן הוכיחה כי יש חשיבות עצומה לקביעת עובדות בשטח. אנחנו רק מכירים במציאות שממילא קיימת, טענו האמריקנים. אין שום מניעה להשליך את קו המחשבה הזה על בקעת הירדן. לשם כך יידרשו שני מרכיבים: החלה פורמלית של החוק הישראלי בשטח הבקעה, ונוכחות יהודית מוגברת בה, כזו שלא תשאיר מקום לספק בשאלה מי הריבון והשולט בה.
ההתיישבות בבקעת הירדן הפכה לאחד מסימני ההצלחה של שיבת עם ישראל לארצו. אזורים צחיחים וחסרי חיים החלו לפרוח ולהניב פירות מובחרים. גם האוכלוסייה הערבית הרוויחה מכך. חקלאים יהודים הביאו לבקעה את מטעי התמרים, ושיתפו במפעל את השכנים הערבים. יישובי בקעת הירדן שרדו ימים קשים, שבהם הפרנסה היתה בעייתית ועתיד ההתיישבות לוט בערפל. ניצחון המחנה הלאומי בבחירות מבהיר שכמה מסימני השאלה ביחס לעתיד הוסרו. בקעת הירדן תישאר ישראלית, לא רק כגבול ביטחוני טבעי אלא כגבול מדיני. כעת צריך לעבור לצעדים מעשיים שיכשירו את התנאים לייצוב מציאות בלתי הפיכה, כזאת שתשכנע ידידים ויריבים כאחד להסיר את שאלת הבקעה מן השולחן.
בקעת הירדן משוועת להמשך הפיתוח ולהגדלת האוכלוסייה היהודית. היא התברכה בשטחים פנויים רחבים המתאימים לענפים רבים, ובוודאי לתיירות. לא יעלה על הדעת שאין בה עדיין ולו מלון אחד, וגם אפשרויות ההסעדה מועטות. ממשלת ישראל החדשה יכולה וצריכה לקדם את פיתוח האזור במטרה ברורה: להכין אותו מדינית ומעשית להחלת הריבונות הישראלית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
