החיבור בין דתיים לימין הוא טבעי, ולא רק בארץ. ימין ושמאל מדיני הם רק ביטוי אחד למכלול של עמדות מנוגדות ביסודן. מדובר בתפיסות עולם יסודיות, שהפילוסוף והכלכלן תומס סואל הגדיר בספרו "עימות בין השקפות" (הוצאת שלם) כ"גישות שונות לחיים".
האחת רואה בעולם כאוס מוחלט ואילו השנייה רואה בעולם סדר, שאדם סמית' כינה "היד הנעלמה". אבל אחרי שהפנמנו את תקופת ההשכלה, דומה שאפשר לחזור למשמעות המקורית של סמית', ולקרוא לזה "בורא עולם".
מי שתופס את המציאות ככאוטית, מנסה להשליט בה סדר, מכיוון שבעולם שכזה דבר אינו מסתדר מעצמו. "כוחות השוק" ו"היד הנעלמה" הם מושגים שקל לאדם מאמין להבין, אך הם בלתי נתפסים עבור מי שרואה במציאות אוסף מקרי של אירועים.
האחד סומך על העולם ומבין את ההמלצה "חנוך לנער לפי דרכו", ואילו השני מתמלא חלחלה מהאפשרות הזו. האחד מבין באופן אינטואיטיבי שאין צורך להורות לשוק כמה חלב עליו לייצר, ולאחר לא ברור כיצד ניתן להגיע ליעילות בעולם שבו כל אחד רשאי להחליט בעצמו מה לייצר וכמה.
בעימות הזה אין צודקים וטועים, אלא שתי גישות. אין שום היגיון בניסיון לשכנע אדם, שבנימי נפשו חש את הכאוס בעולם, להניח לשוק לנהל את עצמו. במקביל, לא ניתן לצפות מאדם שמבין שיש סדר בעולם, לקבל עליו חוקים דיקטטוריים של סדר מלאכותי.
מי שמכיר בכך, מבין מדוע הקשר בין הימין ליהדות הוא שורשי ועמוק כל כך. לדת היהודית, במהותה, אין שום יומרה הדומה לארגון של רוסיה הסובייטית כברית של מועצות המכתיבות מכסות ייצור ותעסוקה.
כמו שתי הדתות המונותאיסטיות האחרות, היהדות מקדשת את המשפחה כחלק מהמבנה החברתי. הקומוניזם, לעומת זאת, שאף לפרק את המבנה השבטי ולכונן את המדינה כגוף האחראי לרווחת הפרט מהעריסה ועד הקבר.
כך הבטיחו בארצות הברית, ארצם של החופשיים, אחרי השפל הכלכלי הגדול במאה הקודמת. הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט נענה לקריאת הציבור המיואש, שפזל לסדר המופתי של בריה"מ, בדיוק כפי שעם ישראל התריס בפני משה בשעת הדחק, והעדיף את סיר הבשר הבטוח, אפילו במחיר עבדות.
המשפחה והקהילה הן אפוא אבני היסוד של החופש, וחברה הבנויה כך מקבלת את התפיסה שהן - המשפחה והקהילה - ולא המדינה, משמשות קווי ההגנה הראשונים ברגעי משבר. מרקס ואנגלס שקלו את הדברים לעומקם והבינו שלא ניתן לכונן חברה עם מבנה חברתי מסורתי בתוך משטר טוטליטרי.
לכן החיבור בין המסורת הדתית לימין הוא חיבור כה טבעי, או למי שמעדיף, בין הימין ל"יד הנעלמה" או "הסדר הקוסמי", או כל הגדרה אחרת הדוחה את התפיסה הכאוטית.
המסורת היהודית הציבה את סיפור יציאת מצרים כאתוס מרכזי: שחרור מעבדות בשר ודם, לפני קבלת ציווי אלוקי מופשט. חג החירות היה החג הראשון בשנה, כי הוא באמת אבן היסוד של האמונה הדתית.
לפי אותה אמונה, בני האדם הם לא שכפול גנטי של יצורים אחידים; לכל אחד מהם "כליות ולבב". מי שמבין זאת, שואף לכך שכל אחד מהם יבטא את עצמו באופן פרטני, מבלי שמנגנון דורסני יכתיב להם דרך חיים מסוימת, זולת כמה כללים לחיים משותפים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו