דבריו של דניאל סוקאץ', המנכ"ל האמריקני של הקרן החדשה לישראל, במאמר שפרסם בעיתון "הארץ" באנגלית, הם עליית מדרגה בביקורת שיש לחלקים ביהדות התפוצות כלפי ישראל. הטענות מצמצמות במהירות את מעט המרחק שנותר בינם לבין תומכי ה־BDS המוצהרים.
קל לפטור את התופעות הללו כ"אוטואנטישמיות" אבל זו הצגה שטחית של המצב. סוקאץ' מקפיד לכנות את עצמו "חבר אמיתי של ישראל". אבל של איזו ישראל בדיוק הוא "חבר"?
התשובה לכך היא המפתח למשבר הנוכחי עם היהדות הפרוגרסיבית העולמית. הם באמת ובתמים אוהבים את מדינת ישראל. אבל המדינה שבה הם מאוהבים עד כלות היא ישראל תיאורטית, שעימה כרתה התנועה הפרוגרסיבית ברית לפני כ־70 שנה. הם נאמנים למדינה כפי שהיא "אמורה להיות" על פי החזון הליברלי שלהם. הם מחויבים באופן עמוק ביותר למדינה של ברית שלום ושל השמאל הישראלי, ובפרויקט הזה הם משקיעים את מיטב משאביהם.
אבל רגע, מה עם מדינת ישראל הממשית? אותה הם שונאים שנאה עזה. זו מדינה פגומה, עם בעיות וקשיים. יש לה בעיות ביטחוניות, יש לה "כיבוש" ויש לה חרדים בפוליטיקה. היא כל כך רחוקה מהחזון, עד שהיא כבר לא ניתנת לתיקון. וחמור יותר, מבחירות לבחירות מתברר ש"הכשלים" אינם טעויות זמניות, להפך: מדובר במדיניות מכוונת של הממשלות שנתמכות על ידי רוב מוצק באוכלוסייה. במצב כזה, אין ברירה - חייבים להילחם נגדה.
הקרן החדשה לישראל תוכננה לתקן את החברה הישראלית ברוח החזון הפרוגרסיבי, באמצעות עקיפת המנגנון הדמוקרטי והשפעה ישירה על הפקידות, מערכת המשפט, האקדמיה והתקשורת. הקרן נחלה הצלחות רבות, אך במאבק על דעת הקהל היא ממשיכה להפסיד בעקביות. המאמר של סוקאץ' הוא ניסוח השלב הבא במערכה: מלחמה על עתיד המדינה. גם בקרב הזה נגד ישראל הממשית, השוקקת והפורחת הוא יוכה שוק על ירך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
