מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, מהבודדים בעולם הערבי שהגיבו על תוצאות הבחירות, מיהר והזהיר שתקופה קשה מצפה לארגונו ולשותפיו ל"ציר הרשע", איראן וסוריה: "אנו עומדים בפני שלב חדש של שיתוף פעולה חסר תקדים בין אמריקה וישראל בהנהגת נתניהו וטראמפ".
עבור נסראללה וחבריו, תוצאות הבחירות מבשרות את המשכה ואולי אף את החרפתה של המדיניות הישראלית התקיפה והנחושה, בגיבוי אמריקני ובהסכמה שבשתיקה מצד מוסקבה, במטרה למנוע את התבססות איראן בסוריה. על הלך הרוח של האיראנים ושל מנהיגי חיזבאללה רמזו דיווחים מהחודשים שקדמו לבחירות, לפיהם יש בטהרן מי שמבקשים להשפיע על תוצאות הבחירות באמצעות הצתת אש בעזה ואולי גם בחזיתות נוספות. אלא שהמהלך האיראני, אם אכן היה כזה, לא צלח. ישראל, וגם שותפותיה הערביות, לא נפלו בפח האיראני, ולטהרן וביירות לא נותר אלא לצפות בדאגה פני עתיד.
הדאגה והחשש של נסראללה ופטרוניו באיראן ראויים לציון דווקא על רקע העובדה שהבחירות בישראל כמעט ולא עוררו עניין בעולם הערבי, ששקוע עד צוואר בבעיותיו שלו. בשבועות האחרונים התפרצה מחדש מחאת "האביב הערבי" בכמה מדינות ערביות, והביאה להסתלקותם של נשיא אלג'יריה, עבד אל־עזיז בוטפליקה, לאחר עשרים שנות שלטון, וכן של נשיא סודן, עומר אל־בשיר, לאחר שלושה עשורים בשלטון. לצד שתי מדינות אלו, שנתפסו עד לאחרונה כסמל של יציבות לאחר ש"האביב הערבי" פסח עליהן בראשית העשור, ממשיכה להשתולל מלחמת אזרחים עקובה מדם בלוב ובתימן, ואף בסוריה רוחשת המחאה שנדמה היה כי דוכאה בידי משטרו של בשאר אל־אסד.
במציאות זו שבה העולם הערבי מפורד ומפורר, וטובע בצרותיו, דווקא ישראל נתפסת כגורם יציב, אמין ובעל עוצמה, ולפיכך רבים משליטי האזור בוחרים להישען עליה במאמציהם להבטיח רגיעה ויציבות.
בעבר נהג העולם הערבי לעקוב מקרוב אחר מערכות הבחירות בישראל. אלו זכו לכיסוי נרחב בתקשורת הערבית, ושליטי ערב לא הסתירו למי נתונה תמיכתם. שליטים אלו העדיפו לרוב לתמוך באותם מנהיגים ישראלים אשר נתפסו בעיניהם כשותפים לדרך, ובעיקר למאבק בקיצוניות ולמאמץ לקדם שלום. דוגמה בולטת לכך היא תמיכתו של הנשיא המצרי אנואר סאדאת במנחם בגין, שותפו להסכם השלום, בבחירות 1981.
אלא שהפעם הניחו רבים בעולם הערבי שמה שהיה הוא שיהיה, כלומר - שהבחירות בישראל לא יביאו כל שינוי. יתרה מכך, נראה שבחירתו המחודשת של נתניהו לא עוררה כל סערה, ואפשר להניח כי כמה שליטים ערבים נשמו לרווחה משהתברר להם שהוא יוסיף לשמש ראש הממשלה. שליטים אלו מבקשים יציבות, וחוששים מכל שינוי. הם גם אינם מסתירים את רצונם בהנהגה ישראלית הנתפסת כתקיפה ואף לוחמנית מול איראן, כמו גם כזו המקובלת על הבית הלבן ומסוגלת לייצג ולקדם את עניינם בוושינגטון.
שליטים ערבים אלה רואים, אפוא, זהות אינטרסים בינם לבין ישראל, ויש להם עניין בישראל יציבה ואף חזקה. זוהי התפתחות רבת חשיבות ביחסי ישראל והעולם הערבי, ויש לפיכך להניח כי המגמה שהיינו עדים לה בעשור האחרון, של התחזקות שיתוף הפעולה בין ישראל לערבים, תתחזק ותתעצם גם תחת הממשלה הבאה.
העדר העניין הערבי בבחירות, ויותר מכך - הרצון בהמשך המצב הקיים, מעידים כאלף עדים גם על אובדן החשיבות והמרכזיות של הסוגיה הפלשתינית. רבים מן המשטרים הערביים שוב אינם מוכנים להיאבק, ובוודאי שלא להקריב את האינטרסים שלהם, למען העניין הפלשתיני.
מציאות כזו עשויה לסייע בקידום של יוזמות שלום אזוריות ובינלאומיות, ובראשן אותה "עסקת מאה" שממשלו של טראמפ עתיד להניח על שולחננו בזמן הקרוב. למשטרים ערביים רבים יש עניין ביציבות ובשלום, ואפשר שהם יהיו נכונים יותר מתמיד ללחוץ על הפלשתינים כדי להשיג יעד זה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו