הישורת האחרונה של בחירות 2019 העניקה סוף־סוף לבוחרים את האפשרות לבסס את הצבעתם על נימוקים מהותיים ביחס לשתי חלופות מדיניות ברורות. החלופה של לפיד וגנץ מקדמת חזרה לרעיון המדינה הפלשתינית, המוצגת הפעם תחת הכותרת "היפרדות", ואילו החלופה של הליכוד חותרת להחלת הריבונות הישראלית על היישובים היהודיים בשומרון ויהודה. תהום פעורה בין שתי ההשקפות האלה, וכדי לא ליפול אליה, חיוני לבדוק לאן הן מובילות. זו אינה משימה מורכבת; כבר ניסינו את שתיהן.
ב־25 במארס, בצירוף מקרים סמלי, התרחשו שני אירועים שונים, הפוכים כמעט: ההכרה ההיסטורית של ארה"ב בריבונות הישראלית ברמת הגולן, ופגיעת טיל חמאס במושב משמרת בשרון. כל אחד מהאירועים האלה הוא תוצאה מובהקת של שתי דרכי הפעולה המוצעות לישראל, מעין תחנה סופית מתבקשת של שני מסלולים שונים.
דרך המחנה הלאומי הובילה להכרה של מעצמת העל החשובה בעולם, בכך שהגולן יישאר בידינו לעד. ממשלת הליכוד החילה את החוק הישראלי על הרמה בשנת 1981, ממשלות הליכוד הבאות חיזקו את ההתיישבות ואת הפיתוח בתחומה, ואפילו מהאופוזיציה הוביל הליכוד התנגדות נחרצת לניסיונות של רבין וברק למסור את הגולן לאסד. היה זה אך טבעי, שרה"מ נתניהו השלים את התהליך במערכה מדינית ששכנעה את ממשל טראמפ בצדקתנו.
השמאל זעק תמיד שהסרבנות למסירת שטחים תמיט אסון על ישראל. ובכן, התברר בדיוק ההפך: ההתעקשות להשאיר את הגולן בידינו חסכה מישראל אסון של ממש, שהיה מתרגש עלינו לו אפשרנו לסורים להתמקם על שפת הכנרת. המסקנה הברורה היא שדרך הליכוד מובילה לביטחון, לגבולות בני הגנה ולבסוף גם להכרה בינלאומית.
לעומת זאת, תורת הנסיגות של השמאל מובילה בהכרח לתוצאה הפוכה, והטיל שנורה מהרצועה למרכז הארץ מבטא זאת באופן סמלי ומוחשי. כפי שהוכח בשתי הזדמנויות, לפחות - בפעם הראשונה בהסכמי אוסלו ובשנייה בהתנתקות מעזה ובעקירת יישובי גוש קטיף - מסירת חבלי ארץ לאויב לא רק שאינה מביאה ביטחון ושלווה, היא אף מביאה תמיד פורענויות חדשות (טילים על כל הארץ, פיגועי התאבדות, מנהרות הטרור) ומחלישה את ישראל בזירה הבינלאומית.
השמאל מבטיח שהנכונות לפשרה טריטוריאלית תשפר את מעמד ישראל בעולם? המציאות מלמדת שלא: הנסיגה מעזה לא תרמה במאומה למעמדנו בעולם. נשארנו ללא שליטה בשטח ובלי יכולת להבטיח את ביטחוננו. בעיני העולם אנחנו עדיין "הכובשים" של עזה והאחראים לה ולתושביה.
גנץ ולפיד מנסים להשכיח את העובדה שהבעיה בעזה לא נפלה עלינו משמיים; היא נוצרה משום שהעברנו את השליטה ואת הריבונות בה לגרועים שבאויבינו. היעלה על הדעת ללכת שוב בדרך הזאת ולכרות במו ידינו בור נוסף, עמוק, אפל ומסוכן יותר, בשומרון ויהודה?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
